ילדים שגדלים להורים נרקסיסטיים נושאים בנפשם נזק נפשי עמוק ושיטתי. הנזק הזה אינו יוביל מרבית הפעמים למעשה אובדני ממשי, אבל הוא משאיר חותם פנימי כבד. הדינמיקה של הילד או הילדה שגדלו בצל הורות נרקסיסטית כוללת פגיעה ניכרת בערך העצמי, הפנמה של אשמה רעילה ("הזדהות עם התוקפן") דפוסים הגנתיים נוקשים. כל אלה מבטאים קונפליקט בסיסי ביחס לקיום - כשילד או ילדה אינם נראים, נשמעים, ומקבלים רשות להיות קיימים בפני עצמם כסובייקט נפרד בעל רגשות וצרכים, מתקיים קונפליקט פנימי עמוק ביחס להתקיימות.
בהרבה משפחות סבא וסבתא הם מקור אושר עבור נכדיהם, הם יכולים להיות משמעותיים בחייהם ולהוות מקור לחום ולתמיכה רגשית. עם זאת, לא בכל המשפחות זהו טיב היחסים, במיוחד לא כשהסבא או הסבתא בעליי מאפיינים נרקיסיסטיים. כשאת נמצאת במערכת יחסים מורכבת עם הורייך הנרקיסיסטים, הילדים שלך מרגישים את המתח גם אם את לא מדברת עליו ישירות. ילדים הם "גלאי רגשות" מצוינים והם קולטים את אי הנוחות, את המתח באוויר, את הכעס או את העצב שלך. כפי שאת יודעת אם נפגעת מהורייך בעצמך, ילדים הם מטרה "נוחה" להתנ
שאלה מצוינת וחשובה מאוד. התשובה היא כן, וההבחנה הזו היא קריטית גם לדיוק מקצועי, גם להבנה שלנו את המציאות וגם לשימוש מוסרי במילה. ברשתות החברתיות המושגים האלו מתערבבים לעיתים קרובות, אבל חשוב לעשות סדר: נרקיסיזם הוא ציר (רצף) בכולנו יש חלקים נרקסיסטיים בחלק הבריא של הציר, שחיוניים לנו לצורך תחושת ערך עצמי, רצון להתקדם בחיים, אסרטיביות ויכולת לשמור על עצמנו. במובן השלילי, נרקיסיזם אינה תכונה בינארית (או שיש לך את זה או שלא). מדובר בציר רחב. בקצה אחד שלו נמצאת הפתולוגיה המלאה (ה