יש דברים שילדים לעולם לא יֵדעו על המחיר ששילם ההורה שניסה להגן עליהם. המכתב הזה נכתב מנקודת מבטה של אם ששרדה התעללות נפשית, בחרה לברוח כדי להציל את ילדיה, והסתירה מהם את הכאב כדי שיוכלו להמשיך לאהוב את אביהם. זהו טקסט על אהבה הורית, על ההקרבה השקטה של הורה שנושא את הפחד לבדו, ועל התקווה שילדיו יגדלו בידיעה אחת ברורה – שהם ראויים לאהבה, לביטחון ולחיים ללא פחד.

במשך עשר שנים הוא לימד אותי שאני כלום. שאני אוויר. שהמילים שלי לא שוות דבר. שאני עלובה, טיפשה, מגעילה, פגומה. שאף אחד לא ירצה אותי, שאף אחד לא יאמין לי. הוא חזר ואמר לי שהוא יכול לגרום לכולם לחשוב שאני משוגעת, שאני ממציאה, שאני הבעיה. ובסופו של דבר גם אני התחלתי להאמין. עד שיום אחד ברחתי. ברחתי עם הילדים. אספתי את מעט הכוחות שנשארו לי והוצאתי אותנו מהשאול אל החיים. ידעתי שאני חייבת להציל אותנו. אבל גם אחרי שעזבנו, המאבק לא הסתיים. הילדים היו חוזרים אליו, ושוב חוזרים פגועים. ל

בן הזוג מאיים באובדנות ופגיעה עצמית במידה וניפרד - מה לעשות?