הכרתי אותו באתר היכרויות. כבר בדייט הראשון מאוד נדלקתי עליו. הרגשתי שיש בינינו חיבור חזק, ובשבוע הראשון נפגשנו שלוש פעמים. הוא היה מתכתב איתי שעות, נותן לי תחושה שאני מאוד חשובה לו. אבל עם הזמן משהו התחיל להשתנות. הוא התחיל לבטל פגישות, להיעלם, להגיד שהוא עסוק בעבודה ושאין לו זמן. ההודעות הלכו והתמעטו. בסוף היינו נפגשים פעם בשבוע, לפעמים גם פחות, וגם זה כמעט תמיד רק אצלו בבית. הוא היה מתנשא עליי לפעמים. מזכיר שיש לו תואר במדעי המחשב ושאני לא סיימתי את הלימודים שלי. למרות זאת
כבר בתחילת הקשר הוא אמר לי שהוא מאובחן עם אישיות נרקיסיסטית מהצבא. עד היום אני שואלת את עצמי למה הוא בחר להגיד לי את זה כל כך מוקדם, ולמה אני לא עצרתי לבדוק מה זה אומר. אולי כי כבר הייתי בהיריון. אולי כי האמנתי בכל ליבי שהוא האיש שלי. אולי כי הרגשתי שמצאתי התאמה מושלמת, כמו יד לכפפה. אותם ערכים, אותם צחוקים, אותן שאיפות. יש את המשפט שאומרים שאחרי החתונה הכל משתנה. לצערי, אני אחת מהנשים שזה קרה להן. בחצי השנה הראשונה לנישואים באמת האמנתי שאם רק אהיה בסדר, נוכל להיות מאושרים. א
שאלת שאלה מעניינת. נרקסיזם, כפי שמגדיר כהן (2020) היא "תופעה בנפש המרוכזת בעצמה". זהו רצף מורכב. לרוב, אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם שואלים "האם משהו לא בסדר איתי?" באופן אמיתי ומתוך רצון לקחת אחריות על מעשיהם. השאלה היא, האם את בודקת את עצמך באופן כנה כדי להבין איך ההתנהגות שלך משפיעה על הסביבה וכיצד לשנות אותה (אם היא פוגענית), או שזוהי בדיקה שטחית או אסטרטגית שמטרתה לקבל אישור מהסביבה או לשמר תדמית חיובית. עצם זה שאת בוקדת את עצמך ומעלה ספק אינה מעידה בהכרח על הי