עברו בערך 12 שנים מאז שמחקת לי שנה מהחיים.
זה מרתק אותי איך כל מנהיג כת מתואר כמוך: כריזמטי, סוחף, עתיר ידע ושבחים.
אני זוכרת את ההתחלה המקרטעת - כי שיחקת בי ולא רצית להיות רציני
אני זוכרת שהחלטת שבא לך להיות רציני והרעפת עליי את כל האור שבעולם.
אני זוכרת איך לאט לאט חלחלה ההבנה שמשהו לא טוב קורה.
אני זוכרת איך מערכת היחסים ההיא ענתה על כל קטגוריה באיזה אתר שכוח אל, בו הייתה רשימה לזיהוי התעללות רגשית.
אני זוכרת איך קמתי והלכתי רק כדי שתשבה אותי שוב במהרה.
אני זוכרת שהשווית אותי לאחרות,
אני זוכרת שלא נתת לי לשתות קפה או לעשן סיגריות.
אני זוכרת איך ניתקת אותי לאט לאט מהמשפחה שלי.
אני זוכרת שלא נתת לי לצייר לידך כי אתה גם ציירת, כי ציירתי יותר טוב ממך וקינאת.
במבט לאחור מפליא אך גם לא מפתיע איך כולם לא ראו.
אני זוכרת שהעברת אותי הריון והפלה בגיל 18 בשביל לראות שאתה יכול.
גם היום כשאני אוזרת אומץ לומר את שמך בקול באוזניים של אנשים שמכירים אותך אני מפחדת.
מפחדת מהגזלייטינג, מהשקרים שתפיץ עליי. על הנשמה היפה והאבודה שרצחת ולקח לי שנים לשקם.
אני זוכרת איך לקראת הסוף כבר הייתי על כדורים נגד דיכאון ואני זו שנחשבה בעייתית ואובססיבית בסוף.
וזה איתי כל יום. הכדורים עדיין לצידי.
הטראומה נחה לה בראשי. לעיתים היא מטפטפת כל כך מעט שהיא לא מפריעה לי לתפקוד היומיומי ולעתים היא מציפה את כל מסדרונות נפשי.
אני אישה עם משפחה, קריירה וחלומות ועדיין כל פעם שאני קולטת אזכור עליך אני רוצה שתסבול.
לפעמים אני רוצה שכולם ידעו.
כל כך הרבה פעמים רציתי לכתוב לאקסיות שלך, שגם אני הייתי שם ולשאול האם גם הן משתקמות שנים כמוני.
אני מקווה שהיקום יעניש אותך והצדק ירדוף אותך.