כבויה, לא משוגעת

אני כותבת את זה כי במשך זמן רב הרגשתי שאני מאבדת את האחיזה במציאות. הגעתי לקשר הזה כאישה גרושה ועצמאית, והוא נכנס לחיי בסערה של חוסר יציבות — פעם קרוב, פעם נעלם, ופעם מסתיר אותי מהעולם. בכל פעם שניסיתי להציב גבולות או לסיים את הקשר, הוא הפעיל מניפולציות רגשיות ואפילו עירב אנשי דת כדי לשכנע אותי לחזור, תוך שסיפר על ברכות שקיבל ועל כמה הוא נלחם עליי. בדיעבד הבנתי שכל זה היה רק ניסיון למשוך אותי שוב אל אותו מעגל. בפועל, המציאות הייתה רחוקה מאוד מההבטחות. הוא הפך כמעט לדייר קבוע בביתי בלי לקחת אחריות — אכל על חשבוני, השתמש במשאבים שלי ולקח אוכל גם עבורו ועבור ילדיו, כמעט בלי להשתתף בהוצאות הבית. זו לא הייתה רק קמצנות, זו הייתה תחושת ניצול יומיומית: אני נתתי את הלב, הזמן והכסף, והוא רק לקח.

החלק הקשה ביותר היה שכל ניסיון לדבר על זה הסתיים באותה צורה. כשהעזתי לשאול, להעיר או לבקש הסברים, הוא מיד הפך את הכול נגדי עם אמירות כמו "את מדמיינת", "יש לך קולות בראש" ו"את משוגעת". הוא גרם לי להטיל ספק בעצמי, באינטואיציה, בזיכרון ובמציאות שלי, עד שהרגשתי שאני משתגעת בתוך הבית של עצמי. התחושה הקשה מכול הייתה שנראה שהוא מקבל מזה כוח — ככל שכאב לי יותר ובכיתי, כך הוא נראה רגוע יותר, כאילו הסבל שלי מזין אותו. לאט לאט הוא כיבה לי את האור. איבדתי את שמחת החיים וחייתי בדריכות מתמדת, מחכה למניפולציה הבאה.

"אם את מרגישה שמשהו לא תקין, אל תבטלי את התחושות שלך."

אבל בכל פעם שהצלחתי להתרחק ממנו, קרה משהו מדהים: פתאום חזר לי הצבע לפנים, חזרתי לחייך, ליהנות ולהרגיש קלילה ומלאת תקווה. כשהיינו חוזרים לקשר, הכול כבה מחדש. רק היום אני מבינה שהניגוד הזה היה ההוכחה הכי ברורה — לא הייתי משוגעת ולא הייתי הבעיה, פשוט חייתי תחת השפעה של אדם שכיבה אותי כדי להרגיש חזק יותר.

אם יש משהו אחד שהייתי רוצה לומר לכל מי שקוראת את המילים האלה: אם את מרגישה שמשהו לא תקין, אל תבטלי את התחושות שלך. תקראי, תלמדי ותכירי את דפוסי ההתעללות הרגשית ואת מנגנוני השליטה והמניפולציה. לא כל אדם שפוגע באחרים נראה אותו דבר ולא כל מערכת יחסים רעילה נראית זהה, אבל ככל שמבינים את הדפוסים, כך קל יותר להפסיק להאשים את עצמך. הידע הוא כוח, והוא יכול להיות הצעד הראשון בדרך לחופש.

פוסט זה נכתב כחלק מהפרויקט שלנו "זה הסיפור שלי", שמטרתו לעזור לנפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית לספר את סיפורם ולצמצם את תחושת הבדידות והבושה.

לשיתוף הסיפור שלכן/ם באופן אנונימי כנסו ללינק: https://forms.gle/RC1BBG4nXBVrNT9k8

היות והנושא רגיש, יש להקפיד על שפה נאותה והימנעות משימוש בשמות מפורשים. נשתדל לפרסם את כל הסיפורים, אך ייתכנו עיכובים עקב ריבוי פניות.