"אני כותבת בעיקר כדי לפרוק ולשתף חוויה שעברתי, אני כותבת את זה ממקום אמיתי של כאב, תחושת ריקנות וחוסר ביטחון שמלווים אותי כבר תקופה ארוכה, אך עם זאת גם לתת עידוד ולספר שכמה שקשה להודות בזה. הפרידה מהנרקסיסט היא כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי כי אני מרגישה שניצלתי מחיים אומללים וריקניים בהם ישלטו עלי ויהפכו אותי לסמרטוט.
אז אני רוצה לספר על הנרקסיסט שיצאתי איתו, אספר על קשר שנמשך שנה אחת שבה הייתי עיוורת לחלוטין. הכל התחיל בצבא הייתי חיילת והוא שירת איתי. היינו ידידים מאוד טובים אבל היה לי בן זוג אחר בהתחלה לכן לא היה משהו מעבר לידידות. הוא היה אדם מלא באגו, נטול חרטות, אחד כזה שחושב שהכל מגיע לו ומתחצף לכל המפקדים ואף פעם לא באמת נענש כי הוא ידע איך לחמוק מכל דבר. עברתי בבסיס תקופה קשה אחרי שנפרדתי מחבר הראשון שהיה לי וגם אבא שלי עבר תאונת. הייתי פגיעה, בודדה וחיפשתי נחמה וחום.
אני ואותו נרקסיסט התקרבנו לאט לאט פשוט כי גם אבא שלו עבר משהו דומה והרגשתי שהוא מבין אותי יותר מכולם. זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, ולא הייתי בכלל מעוניינת בו מעבר לידיד. אבל החיים מפתיעים והוא הודה שהוא מאוהב בי ושהוא לא יודע מה לעשות, שיש עוד בנות שרוצות אותו אבל הוא מוכן להעיף את כולן בשבילי. לי זה לא ממש הזיז לא הייתי בקטע. הוא חיזר אחרי, נלחם, נתן לי אהבה, הראה אכפתיות גם בדברים הקטנים כמו להביא לי ארוחת בוקר בבסיס או לשבת בארוחת צהריים ולשים לי כבר אוכל בצלחת. חשבתי לעצמי איזה בן אדם טוב הוא וחבל שאנשים לא מודעים לזה שמעבר ליהירות שלו מסתתר אדם מקסים ומתחשב.
בסוף התחלנו לצאת. הוא היה גר בצפון ואני במרכז אבל הוא היה כל כך משוגע עלי ואובססיבי שהוא נסע שעות רק בשביל לראות אותי, ואני בכלל הרגשתי רע שחשבתי שהוא אוהב אותי הרבה יותר ממה שאני אותו (אבסורד לא?). מפה לשם המשכנו לצאת, ולבסוף התאהבתי בו עד מעל הראש הייתי כל כך מאוהבת שלא רציתי לראות אף אחד חוץ ממנו. הרגשתי שזה לכל החיים, הייתי בעננים, אפילו אמרתי לאלוהים כמה אני מודה לו שאחרי האכזבה שחוויתי באהבה הראשונה שלי טוב לי ושהאהבה השנייה היא תיקון והיא הרבה יותר בריאה.
כמובן שעם הזמן דברים השתנו, המפלצת בתוכו התחילה להופיע. הוא היה קנאי ברמות, שתלטן, התנהג אלי כאילו שאני עוד אחת ממכוניות היוקרה שלו, לא התחשב בצרכים שלי, הרחיק אותי מחברות לאט לאט כי הוא דאג להגיד לי כמה הן צבועות איתי וכמה אני נאיבית שאני נותנת להן לנצל אותי (אשכרה תיאר את עצמו). ובקיצור נהייתי בן אדם תלותי שתלוי רק בו. כל החברות שלי כמעט נעלמו והוא רשמית נהיה מרכז החיים שלי. ודווקא אז הוא התרחק , מתי שהייתי צריכה אותו הוא היה קר אלי, יום אחד הוא היה נחמד יום אחרי זה מסוגל לא לדבר איתי כל היום. אחרי זה התחיל לעשות פוזות על הנסיעות שהוא עושה עד אלי והוא טען שהוא משקיע בקשר יותר ממני. גרם לי להרגיש אשמה, גרם לי להפסיק לדבר עם ידידים, כי הוא היה קנאי. והכי גרוע שגם אני נהייתי קנאית, אובססיבית והרגשתי חולת נפש כי הוא גרם לי לחשוב שהוא הבן אדם הכי הגיוני וחכם בעולם ושאני צריכה להקשיב לו ורק לו. הוא לא היה מסוגל להפסיד בוויכוח ובחיים לא הודה שהוא טעה. אפילו אם מוכיחים לו שהוא טועה הוא מכחיש.
בסוף הגיע רגע החולשה והמשבר שלי שהייתי כבר תלויה בו וחיה למענו כי ממני לא נשאר כלום לתת לעצמי. הוא פשוט זרק אותי בטלפון בלי טיפת חרטה. הוא שבר לי את הלב לאלף חתיכות. בכיתי שבועיים והוא התנהג באדישות, אבל החלטתי לא לדבר איתו שיראה שאני לא תלותית ויחזור אלי. זה עבד והוא פתאום חזר משום מקום להרעיף עלי הודעות שהוא מתגעגע אלי וכל הדברים האלה. נפגשנו וחזרנו והרגשתי מאושרת. כמובן שאחרי יום זה התנפץ כי הלכתי למסיבת בריכה עם חברים והוא ראה שם ידיד שלי שהוא שונא והוא פשוט התרחק ממני שוב בשביל להעניש אותי. הוא בקושי דיבר איתי ועשה טובה שהוא עונה לי ואני האשמתי את עצמי שהלכתי עם חברים שלי במקום להישאר בבית. הוא בא אלי ונפרד ממני בטענה שכל הקשר לא שמתי עליו, שרק הוא נתן מעצמו ושאל מה אני עשיתי למענו. הייתי בהלם , כי אני נתתי לו כל מה שהיה לי. אמרתי לעצמי איך הוא לא רואה כמה אני אוהבת אותו?? כתבתי לו מגילות של אהבה אבל זה היה כמו לדבר לקיר.
כשהוא עזב אותי הרגשתי כל כך ריקנית וכל כך עצובה. התחלתי טיפול פסיכולוגי ולבסוף הבנתי שהקשר שהייתי בו היה קשר מתעלל וזה בכלל לא אשמתי. הוא שחקן כל כך טוב ועדיין קשה לי לעכל שהוא לא באמת אהב אותי וזה היה משחק כי הוא לא באמת הרגיש אהבה אלא הוא הרגיש סיפוק מהשליטה שלו בי.
אני עדיין מרגישה חסרת ביטחון הרבה פעמים בעקבות מה שעברתי בקשר איתו. עדיין יש רגעים שאני נזכרת ברגעים יפים שהיה לי איתו ועם המשפחה שלו שמאוד אהבתי, אבל עכשיו אני מבינה שבן אדם אמפתי ומלא באהבה כמוני לא יכול להיות בקשר עם אדם שמרוקן אותו מבפנים, כי זה מה שהוא עשה.
אני מקווה שאם מישהי/ו עבר/ה סיפור דומה לשלי גם היא תלך לטיפול ותשתקם, כי אם אני הצלחתי אני מאמינה שכל אחת /אחד יכולים לצאת מזה לאט לאט ולהשאיר את הטראומה מאחור למען עתיד טוב יותר, עם קשר בריא, משפחה בריאה לחיים שלווים ומלאי סיפוק. מקווה שהצלחתי לעזור"