סליחה על האורך, אני רוצה לשתף. מסתבר שגם אני חייתי עם נרקיסיסט. לקח לי זמן להבין זאת וחלק ממני עדיין בהכחשה ולא מבין למה השינוי הזה בהתנהגות שלו... פרק ב' שלי הסתיים אחרי שנתיים וחצי וילד משותף. לו 3 ילדים בוגרים מפרק א' (הסתדרתי איתם מצוין), ולי ילד בן 7. כנראה שחייתי במערכת יחסים שהיא גם אלימה. חווינו אני ובני הגדול אלימות רגשית, נפשית. קיבלתי הקנטות כל היום, ביקורת שלילית כלפיי, השפלות מול הבן, ירידות, הקטנה והנמכה שלי כאישה. הוא לא היה מסופק מכלום! תמיד נתן תחושה שאני חייבת לו, כל היום צעקות, התהלך כמו ביריון בביתי והשתלט על הכל (גר אצלי בדירה שהיא שלי מבלי לשלם לי שכירות או הוצאות שוטפות של בית. כלום, הכל עליי מלבד אוכל פה ושם. למזלי עשינו הסכם ממון על הדירה). בשנה וחצי ראשונות היה מאוהב. בשנה אחרונה גיהנום. הוא לא אהב את הבן שלי הגדול. קרא לו בפניי שטן, סנייקי (ירד עליי "הבן שלך נחש"). אם הילד אזר אומץ וענה לו, היה מכניס אותו לחדר בהשפלה של סע סע, או תחזור לביצה שלך, אתה כזה קטן עם סימון של קטן באצבעות. בני היה חשוף לצעקות ובכי שלי והיה מסתגר בחדר עצוב ובוכה.
בנוסף, היה עוקב אחרי נשים גרושות / פנויות בפייס ובאינסטגרם, מצרף מלא מהן כחברות שלו, ומי שלא, הוא שם לה עוקב. כל הזמן ראיתי נשים חדשות אצלו. הוא עשה לייק על כל תמונה חשופה שהעלו. דיברתי איתו כמה פעמים. בהתחלה הסכים שזה חוסר כבוד, אחרי זה כבר לא ספר אותי. הפך עליי הכל, אמר שאני אובססיבית וקנאית והבעיה בי. הוא המשיך לעשות... פעם אחת ויחידה נגעתי לו בטלפון (אחרי שגיליתי את הקוד במקרה) כי היתה לי אינטואיציה חזקה שמשהו קורה וגיליתי שפעמיים פנה לנשים שונות, הציג את עצמו פנוי וניסה להיפגש איתן בזמן שהוא איתי בזוגיות, והן סירבו לו. כל הזמן אמר לי שהגרושה השנייה (לה היה נשוי תקופה קצרה, ללא ילדים משותפים) חסומה אצלו, ואז גיליתי שהם שוב חברים בפייס. הוא שוב חסם אחרי שהבהרתי לו ששיקר לי ולא מקובל לשקר, ובפעם הזאת שבדקתי, ראיתי שהיא עולה ראשונה בחיפושים. שחרר חסימה, התעניין בה כנראה.
בעיה חמורה נוספת איתה התמודדתי, היא בעיית השתייה שלו. שתיין!! כל סופ"ש /חג, ובכל הזדמנות, היה שותה המון. מסיים בכמה שעות בודדות בקבוק שלם גדול וממשיך להבא בתור. היה מגיע למצב של שכרות מטורפת, דיבור מבולבל, עיניים מתגלגלות ואז הייתי קורבן לכל הרפש שיש לו בפה, לירידות ולקללות. כשיכור, היה מעוות מציאות, הוזה דברים שלא היו ונבראו ומתחיל לריב איתי עליהם. אני הייתי בוכה ומתייסרת. מבקשת שיפסיק ויירד ממני וזה לא קרה הימים האלה היו סיוט... למחרת היה מתפכח ולא זוכר מה שהיה, והיה מכחיש שרב איתי או אמר לי דברים.
אני רוצה שתבינו שאני לא איתו בגלל חסך מסוים. אני באה מרקע מצוין. לא היה חסר לי חום בבית, או אבא ואמא. אנחנו משפחה טובה, הורים טובים שנשואים באושר עם המון כבוד ביניהם כבר מעל 40 שנה. כל המשפחה משכילה ואקדמאית וברמה אישית גבוהה. כולם מחזיקים בעבודות טובות. משפחה מבוססת כלכלית, גדלנו בשפע מכל בחינה, כולל מהבחינה הרגשית. אני עצמי משכילה, עובדת בעבודה טובה עם קביעות, אשת קריירה מוכרת בתחומי.
אני לא בחורה חלשה או טיפשה. אני חזקה מאוד ונלחמת בחיים, אבל נאיבית... רציתי זוגיות ובית וכשלתי בבחירות שלי, הייתי פזיזה. הוריי לא רצו אותו מההתחלה. הייתי מסונוורת מהאהבה והמסירות שנתן לי, נכנסתי להריון מהר... אציין רק שיש לו משפחה נחמדה שאוהבת אותי ומכבדת. הוריו תמיד מדברים טוב עליי ולידם תמיד עשה לי כבוד. לפני כחודשיים, אחרי ניסיונות של הלוך ושוב, חזר נפוח והיה פיצוץ גדול ששבר הכל. הגיעו לי מים עד נפש מבחינת הקללות וההשפלות, ובמיוחד כלפי הבן שלי הגדול, שהתחשבן איתו על מעדן שקנה והילד אכל.... ביקשתי שיילך וייקח איתו את כל הדברים שלו. הוא הלך... מאז ועד היום, לא בא לראות את התינוק שלו. פשוט נעלם לו. התחננתי שיבוא בחודשיים האלו, שלחתי לו תמונות וסרטונים של הילד כדי לעורר אותו, והוא רק עסוק ברחמים עצמיים ומאשים אותי ואת הבן שלי בהכל. את אשמה שלא ידעת לשמור עליי, כך לדבריו. העיקר בהודעות הוא "מת" על הילד. הוא זרק לי פעם "עזבתי 3, מה זה עוד 1??" יודעת שארדוף אחריו אחרי מזונות כי יש לו עקיצות של "את עובדת, מה את מתבכיינת"...
נפלתי חזק והאשמה היא שלי. כמה שאני חזקה, אני שבורה. ניסיתי לדבר איתו כדי לסגור מעגל, לפרוק את הכאב שלי, אבל אין עם מי לדבר. "לא נמאס לך לחפור", אלו התגובות שלו ואני בלי תשובות על כלום. הבעיה היא שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו. בוכה המון, מסתכלת לו על הפייס, מסתכלת על הוואטסאפ מתי היה לאחרונה, ואם רואה שהוא מחובר לפנות בוקר, המוח שלי משתולל במחשבות עם מי דיבר... יש לי נפילות ושלחתי לו הודעות עלינו, שהוא קרא ולא הגיב. הפך אדיש כלפיי. לא דיברנו שיחה רצינית מאז. ההודעות שלו קצרות, אחת לכמה ימים ורק מה עם הילד.
לקח לי הרבה זמן להגיע למסקנה שהוא נרקיסיסט מטורף, אגואיסט, ולא אוהב אף אחד באמת, חוץ מאת עצמו. כל היום הראש שלי עסוק במחשבות מתי אני אשתחרר ממנו ואמשיך הלאה בחיי. תמיד התמודדתי עם הכל, תמיד בחוזקה, אף פעם לא נשברתי. עד הגבר הזה. הוא פשוט מחק לי את האישיות ואת מי שאני, ואני מרגישה שצריכה לברוא את עצמי מחדש, ולחזור לעצמי. יש לי שני ילדים קטנים, אחד מהם תינוק, ורק למענם אני מתפקדת וחיה. הזמן עושה לי טוב מיום ליום, אם כי נפילות יש לי מלא.... וגם לא מעט בכי. אני מקווה שה' לא יעמיד אותי בניסיון של חזרה אליו תודה למי שקראה.