הייתי עם נרקיסיסט 23 שנה, מתוכן הייתי נשואה לו 18 שנה.
הוא איש מתחום הטיפול הנפשי שהתעלל בי רגשית וכלכלית בלי ששמתי לב לכך.
בתחילת הקשר הוא העריץ אותי ופרגן לי במילים גדולות בפני חבריו וילדיו ובבית התנהג אלי בקרירות והתעלמות. כששאלתי לגבי זה, הוא השיב שמאוד אוהב אותי ולא הסביר מדוע נמנע מלהתייחס אלי בבית. כשניסיתי להיפרד ממנו, הוא הבטיח שהוא מאוד אוהב אותי ושיעשה אותי מאושרת וביקש שנתחתן.
הוא לחץ להתחתן שוב ושוב למרות שסירבתי.
הייתי צעירה בת 35 ונאיבית מאוד, הוא היה בוגר ממני בעשר שנים ונראה מבוגר לגילו.
הערכתי אותו בשל מעמדו המקצועי והעומק הנפשי והמחשבתי שייחסתי לו, למרות שהתנהגותו הייתה מוזרה.
הוא היה מרבה לדבר במונולוגים ארוכים על אותם נושאים שוב ושוב, אך לא מצליח לנהל דיאלוג אף פעם, ומעמיד פנים שהוא מבין ויודע על החיים. היה עושה לי גזלייטינג עד שהתחלתי לפקפק באמיתות הבנתי את החיים. מבקר אותי, יורד עלי, רב איתי שעות על נושאים שלא הבנתי מה הם.
לבסוף התחתנו. לא זיהיתי הסימנים.
ההתנהגויות הללו חזרו על עצמן ואף הייתה הסלמה. הוא שתק חודשים ושנים, לא הסכים לדבר איתי, לבלות איתי או עם הילדים או להשתתף באיזה אירוע חברתי או משפחתי.
הוא לא אפשר לי גישה לחשבון הבנק שלו, הגביל אותי בכסף וגילה קנאה ללא סיבה גם כשכבר היו לנו ילדים. הוא התעלם ממני בבית, והיה שקוע באתרי פורנו באינטרנט ונמנע מקרבה פיזית איתי.
סחבתי אותו לטיפולים זוגיים, לסדנאות, לשיחות עם חברים. שם תמיד האשים אותי בהרס היחסים למרות שהייתי חמה, תומכת, מפרגנת ולמרות שהחזקתי בית למופת וקיבלתי ילדים מחונכים וטובי לב.
כשביקשתי להיפרד כעבור 15 שנה, הוא העליל עלי עלילות קשות ברווחה ובבית משפט, והשאיר אותי ללא אמצעי מחייה.
הוא הפך את חיי לגיהינום בגירושין, ניכר את ילדי כלפיי ועשה לי שיימינג בחברה שלנו בעיר מגורינו. חיי הפכו סיוט, עד היום כולנו בטיפול נפשי.
היום אנחנו גרושים כבר כשלוש שנים, הוא נותר לבד ואף בת זוג לא מוכנה להיות איתו. היום הוא חי לבד, מסוכסך עם ילדיו, עצוב ובודד, עדיין מסרב להודות בחלקו בהרס חייו.
הילדים מצולקים וכואבים ואני נותרתי חסרת כל כי ויתרתי על כספים כדי שיניח לי ולא ימשוך את המשפט בבתי משפט עשרות שנים.
היו ימים שהצטערתי שבכלל פגשתי אותו.