אני רוצה לשתף על מערכת יחסים שיצאתי ממנה לא מזמן עם נרקיסיסטית, בהתחלה לא ידעתי שאלו דפוסים מוכרים ובעצם ''דגלים אדומים''.
במהלך מערכת היחסים, היא היתה נעלמת ומתנתקת. פעם ליום, פעם ליומיים, ופעם אחת לשלושה ימים. זה קרה יום לאחר הדייט שבו החלטנו שאנחנו ביחד, היא נעלמה לשלושה ימים שלמים, לא הודעה, לא שיחה, שום דבר. לא הבנתי את הקטע הזה וחשבתי שקרה משהו, שלחתי הודעה שאומרת שאני מרגיש ריחוק מהצד שלה וכו'.
אחרי שלושה ימים היא כתבה שזו הדרך שלה ל''שקט נפשי'' ושהיא עושה את זה מדיי פעם. לפעמים אם הייתי מדבר איתה על נושא מסוים, היא הייתה מתחמקת מהנושא הזה ופשוט לא מדברת איתי עד יום אחרי, כמו מין עונש על זה שהעזתי לדבר על משהו שחשוב לי במערכת הזוגית.
לפעמים הייתי מוריד מעצמי אפילו רק כדי שתדבר איתי, תמיד הערכתי אותה, הראיתי אכפתיות ואהבה, אבל לא קיבלתי ממנה שום דבר בתמורה, לא חיזור ולא אמפתיה.
כבר הרגשתי מותש מהמערכת יחסים הזאת ואמרתי לה את המצב, היא החליטה שהפתרון זה פרידה כי המערכת יחסים הזאת לא בריאה, והיא צדקה.
נפרדנו, ואני הרגשתי טוב יותר, הרגשתי חופשי ושירד לי סלע ענקי מהלב.
באותה תקופה היה לי טוב יותר, התחלתי לעבוד על עצמי יותר, נרשמתי לחדר כושר, חיפשתי עבודה ופשוט הייתי אשכרה מאושר יותר.
אחרי שלושה חודשים, קיבלתי הודעה ממנה שוב, בטענה שהיא רוצה לראות מה הולך איתי ושהיא מתגעגעת אליי (היום אני יודע שזו נורה אדומה ובייטינג מהצד שלה).
החלטתי להיפגש איתה ולראות מה היא רוצה להגיד ולשמוע את הצד שלה. כשנפגשנו אמרתי לה את כל הבעיות והטענות שהיו בתחילת הקשר, היא ענתה בכלל על דברים אחרים שהיא עברה בקשרים הקודמים (על כמה שהיתה "קורבן"). היא רצתה לדעת האם אפשרי לתקן/לחדש את הקשר ולתת אולי ניסיון של חודש.
שאלתי אותה מה יהיה בדיוק שונה מהקשר בפעם הראשונה, מה בדיוק ישתנה?
בסיבוב הראשון לא היה לנו אינטימיות כלל, כמעט ולא נפגשנו בדירה שלי, לא היינו מדברים בטלפון, לא הייתי יכול להצטלם איתה כמעט (וגם את זה הייתי צריך לבקש ממש יפה), וכמובן העונשים והשתיקות הארוכות.
היא אמרה שהיא תעבוד על עצמה ושהיא מוכנה להשתנות והיא רוצה לראות אם אני מוכן לתת לה את ההזדמנות. בשיא תמימותי החלטתי לתת לה צ'אנס מכיוון שהרגשתי שזה נכון אז.
בשבוע הראשון באמת ראיתי את השינוי אצלה, אבל שבועיים אחר כך זה התחיל לרדת בצורה מהירה וכל הדפוסים חזרו: לא מתקשרת אלי יותר, מדברת איתי הרבה פחות, מתחמקת משיחות על נושאים חשובים שוב.
בשבוע האחרון שבו כבר נשבר לי, התווכחנו על מה נעשה למחרת והיא אמרה לי ''למה אני תמיד כזה דרמטי'', עניתי שכזה אני.
בתשובתה היא פירטה בפניי את הבעיות שהיו בינינו בסיבוב הראשון בינינו, רק שהפעם אני הייתי אשם בכל, וכל מה שנאמר בשיחה ביום שנתתי לה את ההזדמנות נשכח.
בשלושת הימים שלאחר מכן, קיבלתי שוב את ההרחקה, ולא היה שום סימן חיים.
הפעם לא רדפתי אחריה ולא הצטערתי מכיוון שמאסתי בהתנהגות הזאת. החלטתי שזה לא בשבילי.
יום אחרי זה ראיתי במקרה הרבה סרטונים על מערכות יחסים לא בריאות ואחד הסרטונים שהופיעו היה על מערכת יחסים עם נרקיסיסטים, זה פתח לי עוד יותר את העיניים מכיוון שכל דפוסיי ההתנהגות שדיברו עליהם קרו גם לי. לאט לאט התפתחה בי התובנה שהיא התעללה בי בעצם ושאני לא בעצם מגזים או משוגע שאני חושב ככה, ושכל זה חלק מההתנהגות הבזויה הזאת.
ראיתי עוד המון סרטונים על כל מיני דפוסי התנהגות ומרביתם, אם לא כולם, היו מתאימים, וזה פשוט עשה לי שקט נפשי ולהבין שאני לא הבחור הרע פה.
תודה לכל מי שקרא, מרגיש לי שפה יבינו אותי הכי הרבה.