ברחתי ממנו, עכשיו אני מתמודדת מול המערכת
- 5 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
במשך עשר שנים הוא לימד אותי שאני כלום.
שאני אוויר.
שהמילים שלי לא שוות דבר.
שאני עלובה, טיפשה, מגעילה, פגומה. שאף אחד לא ירצה אותי, שאף אחד לא יאמין לי. הוא חזר ואמר לי שהוא יכול לגרום לכולם לחשוב שאני משוגעת, שאני ממציאה, שאני הבעיה.
ובסופו של דבר גם אני התחלתי להאמין.
עד שיום אחד ברחתי.
ברחתי עם הילדים.
אספתי את מעט הכוחות שנשארו לי והוצאתי אותנו מהשאול אל החיים. ידעתי שאני חייבת להציל אותנו.
אבל גם אחרי שעזבנו, המאבק לא הסתיים.
הילדים היו חוזרים אליו, ושוב חוזרים פגועים. לא תמיד עם סימנים שאפשר לראות, אלא עם מילים שנחרטו עמוק בלב. לאט לאט גם הם התחילו להאמין שהם לא שווים, שהם בלתי נראים, שאף אחד לא יאמין להם.
אבל אני האמנתי.
האמנתי להם.
והאמנתי בהם.
ונלחמתי בשבילם.
ואז התחיל מאבק נוסף. מול המערכת.
אותה מערכת שאמרה לי שעברתי התעללות קשה. אותה מערכת שעודדה אותי לברוח. אותה מערכת שמאחורי דלתיים סגורות אמרה שהיא מאמינה לי, אבל בבית המשפט בחרה שוב ושוב להעדיף את הגרסה שלו.
עשיתי כל מה שביקשו ממני.
הבאתי מסמכים.
אספתי הוכחות.
שיתפתי פעולה עם כל תהליך.
ועדיין, פעם אחר פעם, הרגשתי שמערכת שלמה גורמת לי להאמין שוב באותם מסרים שהוא החדיר בי במשך שנים.
שאני כלום.
שאני אוויר.
שאני הבעיה.
שאני מגזימה.
שאני חרדתית.
שאני זו שפוגעת.
רק כי העזתי לבקש עזרה אמיתית עבור הילדים שלי.
התחושה הקשה ביותר היא לא רק המאבק.
אלא התחושה שאנשים רואים, מבינים, ואפילו מסכימים בשקט, אבל אף אחד לא מוכן לקום ולהגן על הילדים.
ואני...
אני עייפה.
עייפה מהמלחמה.
עייפה מלהוכיח שוב ושוב את מה שאני כבר יודעת שהוא האמת.
לפעמים נדמה לי שנגמר לי האוויר.
אבל דבר אחד אני יודעת.
אני לא אוותר.
אני אשאר.
אני אלחם.
אולי לא אצליח לנצח בכל הקרבות, אבל לעולם לא אתן לילדים שלי לגדול ולהאמין שהם כלום.
כל עוד אני כאן, יהיה להם לפחות אדם אחד שיאמין בהם, ישמור עליהם, ויזכיר להם שהם ראויים לאהבה, לכבוד ולחיים בלי פחד.
ואולי, בסופו של דבר, זה הניצחון הגדול ביותר.
________________________________________
פוסט זה נכתב כחלק מהפרוייקט שלנו זה הסיפור שלי שמטרתו לעזור לנפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית לספר את סיפורם ולצמצם את תחושת הבדידות והבושה סביב הנושא.
לשיתוף הסיפור שלכן/ם באופן אנונימי כנסו ללינק המצורף:
היות והנושא רגיש, יש להקפיד על שפה נאותה והימנעות משימוש בשמות מפורשים. נשתדל לפרסם את כל הסיפורים, אם כי יתכנו סיפורים שלא נגיע אליהם עקב ריבוי הפניות.
תגובות