מכתב פתוח לילדים
- לפני 10 דקות
- זמן קריאה 2 דקות
המכתב שלא אכתוב לילדים שלי
אתם לא תדעו כמה אמא שמרה עליכם.
לא תדעו כמה שתקה והסתירה מכם את המציאות, כדי לא לפגוע בכם ובקשר שלכם עם אבא שלכם. לא תדעו כמה שנים חיה בפחד, וכמה המשיכה להילחם גם אחרי שהעזה להתפכח, להבין ולברוח ממנו.
אתם לא תדעו שאמא שלכם הייתה אישה מוכה, עם סימנים כחולים שאי אפשר לראות. שלאורך שנים עברה התעללות נפשית עמוקה, ושגם אחרי שעזבה המשיכה להילחם כדי לרפא את הפצעים ולהיות חזקה מספיק בשביל להגן עליכם.
לא תדעו שאבא שלכם לא אהב את אמא שלכם כפי שאהבה אמורה להיראות. הוא שלט בה, הקטין אותה, הפחיד אותה, השתמש בה לצרכיו וגרם לה להרגיש שהיא כלום.
לא תדעו איך ניסה להרחיק אותה ממשפחתה ומחבריה, איך בנה עבורה תדמית של אישה חלשה, אבודה וחסרת ערך, עד שגם היא התחילה להאמין בזה.
לא תדעו כמה פחדה ממנו.
כמה לילות לא ישנה.
כמה ימים עברה בתחושת דריכות מתמדת.
כמה פעמים שאלה את עצמה מה עשתה לא נכון הפעם. האם דיברה נכון. האם התלבשה נכון. האם אמרה משהו שלא הייתה צריכה לומר. האם עמדה בכל הדרישות שהציב לה.
לא תדעו כמה ביקר את החברות שלה, את המשפחה שלה, את הלבוש שלה, את המשקל שלה, את העבודה שלה, את הדעות שלה.
לא תדעו שבכל פעם שניסתה להביע מחשבה, הוא ביטל אותה. שבכל פעם שחוותה קושי, הוא אמר שהיא מגזימה. שבכל פעם שהייתה זקוקה לו, הוא גרם לה להרגיש שהיא הבעיה.
לא תדעו שהוא בגד בה, יותר מפעם אחת. וכשהעזה לשאול, הצליח להפוך את היוצרות עד שהיא מצאה את עצמה מתנצלת בפניו.
לא תדעו שהוא עקב אחריה, חיטט בטלפון שלה, הקליט אותה, ניסה לדעת כל צעד שלה, וגרם לה להרגיש שאין לה אפילו פינה אחת בטוחה בעולם.
לא תדעו שיום אחד, אחרי עוד לילה של צעקות, איומים ופחד, היא הבינה שהיא חייבת לברוח.
לא תדעו כמה פחדה לבקש להיפרד ממנו.
לא תדעו איך הסתתרה ברחובות, אצל חברים, בשדות, רק כדי לא להיות לידו.
לא תדעו שבלילות מסוימים, אחרי שכבר נרדמתם, היא הייתה נכנסת בשקט לחדר שלכם, שוכבת ליד אחת המיטות שלכם רק כדי להרגיש בטוחה.
לא תדעו כמה כאב לה לעזוב את הבית, וכמה פחדה מהרגע שבו תצטרך לקחת אתכם איתה אל חיים חדשים.
אבל יש דבר אחד שאני מקווה שכן תדעו.
שתמיד ניסיתי להגן עליכם.
גם כשלא היה לי כוח.
גם כשפחדתי.
גם כשלא ידעתי איך.
כל מה שעשיתי היה כדי שאתם לא תגדלו להאמין על עצמכם את מה שהוא גרם לי להאמין על עצמי.
שתדעו שאתם אהובים.
שאתם ראויים.
ושלעולם לא תהיו לבד.
________________________________________
פוסט זה נכתב כחלק מהפרוייקט שלנו זה הסיפור שלי שמטרתו לעזור לנפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית לספר את סיפורם ולצמצם את תחושת הבדידות והבושה סביב הנושא.
לשיתוף הסיפור שלכן/ם באופן אנונימי כנסו ללינק המצורף:
היות והנושא רגיש, יש להקפיד על שפה נאותה והימנעות משימוש בשמות מפורשים. נשתדל לפרסם את כל הסיפורים, אם כי יתכנו סיפורים שלא נגיע אליהם עקב ריבוי הפניות.
תגובות