top of page

ניסיתי להסביר ולא היו לי מילים

יצאתי לדייט. עם בחור נחמד.

מכיר אותו מהתיכון, שיתף שזוכר שהוא אחלה בן אדם ושאל למה התגרשנו?

הוא לא הבין איך מישהי עוזבת בחור מדהים כמוהו.

שאל אם היתה אלימות פיזית? אמרתי שלא.

אולי הוא בגד בך? גם כן לא.

אולי פשוט לא הסתדרנו? אמרתי גם שלא.

ניסיתי להסביר ולא היו לי מילים.


זה לא היה סתם ריב, או אי הסכמה. הוא שיחק עם המוח שלי. ניסה לשכנע אותי שהדברים שקורים לא קורים. ובמקרה היותר גרוע, הם קורים בדיוק הפוך מאיך שאני זוכרת.

יש לי כל כך הרבה דוגמאות קטנות- גדולות, כמו למשל כשהוא משך מהחשבון המשותף סכומי כסף גדולים וכששאלתי אותו על זה, הוא ניסה לשכנע אותי שזאת אני שהוציאה את הכסף ואני פשוט לא זוכרת, לשכנע שאני לוקחת לו כסף מהארנק.

כל מיני דברים שהוא אמר בכזאת ודאות, עד כדי כך שכבר לא הייתי בטוחה אם אני זוכרת אותם נכון, אם הם בכלל קרו. ואולי רק דמיינתי?

כמה סודות היו לו! הוא הסתיר ממני מצב בריאותי והימורים וקשרים עם נשים ועוד דברים שגיליתי תוך כדי הנישואים ואחריהם וגם דברים שלעולם לא אדע.

בסוף הוא ניסה לשכנע אותי שאני משוגעת. וגם אני כבר התחלתי להאמין שאני מאבדת שפיות, לא אוחזת במציאות.


הדבר היחיד שהציל אותי זאת הפסיכולוגית שלי. העדה היחידה שפגשה אותו, ראתה, נתנה תיקוף למציאות ולי וחזרה שוב ושוב והדגישה שאני לא משוגעת, שמה שקורה אכן קורה. והיה כבר כל כך קשה להאמין לה כי אין ראיות - לכלום.


הוא כביכול כל כך נחמד ועם קסם ואהוב כל כך על הסביבה שלו ושלי, אז איך זה שאני הגעתי למצב שהייתי כל כך ריקה?

ואני יושבת בדייט, מנסה להסביר ופשוט לא מצליחה. כי זר לא יבין. ומי שמכיר אותו עוד פחות יבין.

אבל זה קרה, וזה היה, והיום אני יודעת את זה.

לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.

bottom of page