איך ניתן להתהלך בעולם בלי אהבת אם?
- עוגן הכשרות
- 5 בפבר׳ 2023
- זמן קריאה 1 דקות
אני כמעט בת 50 וגילית שכל חיי הייתי ילדה "מוכה", ואני עדיין!
אני סופר מודעת ואני סופר אינטליגנטית, ואני גם בת של אמא שהתת מודע שלה ממש לא רוצה שאהיה נוכחת על פני כדור הארץ.
על פני השטח הכל נעים, עם המון "סיסמאות" נבובות של אהבה ואפילו עם נצנצים ולבבות. אבל התת מודע שלה כל הזמן יורה, יורה עם תת מקלע צרורות של כדורים שמפלחים את לבי ואת גופי כל פעם מחדש.
ככל שאני יותר מודעת הכאב הוא בלתי נסבל, הכאב פוגע בעצבים חשופים לגמרי.
איך אפשר להכיל את הידיעה הזאת? איך ניתן להתהלך בעולם בלי אהבת אם?
ואני בחוסר שפיות מתרחקת, שוכחת ורוצה להתקרב, רוצה לחזור, מקווה שיום אחד היא תשתנה, מקווה שיום אחד היא תראה אותי, שיום אחד היא כבר לא תכה.
אבל זה לא יקרה לעולם. ואני לא מצליחה לנתק אותה לגמרי בפנים. הילדה שבי מתעקשת, היא רוצה, ורוצה ורוצה!!
יקירתי ממש מזדהה אתך , בלי הסיסמאות, הלבבות והנצנצים בחיצוניות הקשר עם האם. ואני בת 58. מזמן הבנתי שלא הייתה ואין לי את האם האוהבת המכילה המפרגנת שבטבעיות חיפשתי.
אך זוהי עבודה מתמדת על עצמי במשך שנים לפעול על פי תובנה זו ולבנות את הגבול המדויק להגן על עצמי.
גם אני נופלת מידי פעם ושוב משתפת אותה מהוויות החיים שלי ולעתים קרובות שוב סופגת ביקורת, שיפוטיות, והאשמות.
אנו עכשיו בוגרות ועלינו ליצור לעצמנו את המענה לחסר. ליצור בתוכי את האמא הטובה הזו לילדה שבתוכי, וזה אומר : להקשיב לעצמי, לאהוב עצמי כפי שאני בגוף ונפש , ללא תנאי ותלות בהצלחותי, לחמול ולמחול לעצמי וכו'.
יש מצב שמטפלת רגשית , פסיכולוגית או מאמנת יכולה לסייע בשחזור הדמות האימהית אצלי, אך למיטב…