מאז ומעולם גברים נדרשים להיות חזקים.
אצלנו בארץ זה אולי חזק עוד יותר - הלחץ המתמיד, הצבא, הפוליטיקה, הכל מלא בגבריות.
למרות שאנחנו ב-2021, קשה להיתקל בגבר רגיש בתקשורת, אולי רק כמשהו ייחודי, אולי קוריוז.
אבל זה שאנחנו חיים בעולם גברי, לא אומר שרגשות וגברים זה משהו שלא מתחבר. הרבה פעמים להפך, יש גברים רגישים, הרבה יותר ממה שחושבים. זה רק הציווי התרבותי שגורם לנו להדחיק את זה.
רק בשנים האחרונות הכרתי בזה שאני גבר רגיש וכך הייתי תמיד. כשאני מסתכל בפרספקטיבה אחרונית, עד לילדות, אני מוצא הרבה נקודות שמראות את זה.
אחד הדברים שגרמו לי להבין את זה, הם מערכות היחסים שלי.
אני יכול לומר שבחלק גדול מערכות היחסים המשמעותיות שלי עם נשים חוויתי גזלייטינג והתעללות נרקיסיסטית, בווליום מגוון.
רק אחרי סיומה של מערכת היחסים האחרונה שלי נפל לי אסימון מאוד גדול, הרבה בזכות המושג גזלייטינג שגיליתי פתאום והגדיר מצוין את מה שעברתי, ולאחר מכן העמקתי גם בתחום ההתעללות הנרקיסיטית במערכות היחסים וכן, גם מזה היה שם.
הבנתי שאני נמשך שוב ושוב לאותן הנשים - כאלה שנראות חזקות (בכוונה אני כותב "נראות" כי גיליתי שזו רק קליפה חיצונית, בפנים יש חור שחור), מושכות, מיניות. וכגבר רגיש ומטפל מיסודו, התאמצתי מאוד לספק את הצרכים שלהן, למדתי, בדיעבד, זה משהו בלתי אפשרי, כי ברגע שאדם לא יודע לספק קודם כל את צרכיו שלו, אף אחד לא יוכל לספק אותו.
כמובן שגם לי יש חלק בכל סיפור כזה, לכל אחד יש את האחריות שלו, אבל למדתי גם שאחריות לוקחים על מה ששלך, לא על משהו של אחר.ת.
הגיע הזמן שגברים רגישים יצאו לאור ויספרו על מה הם מרגישים.
אין ממה לפחד, אנחנו נמצאים בתקופה פתוחה, עם מוכנות לקבל משהו אחר, חדש. נכון, בתחום ההתעללות, מככבים גברים, אבל יש גם נשים מתעללות וזה בסדר לספר שעברת משהו כזה.
זאת אפילו הקלה גדולה מאוד.