הייתי שם 19 שנים. לא ידעתי לתת כותרת למה שהרגשתי לכל אורך הדרך. בהתחלה התביישתי בו, תפסתיו מרמה, גונב, משקר, מנצל ומפחד. אך זה היה כנראה במה שנקרא לאב בומינג. אז אמרתי לעצמי שזה שווה את סוף הבצורת בתחום המיניות.
באתי מרקע דתי. נישאתי לאיש שלא אהב מין. לא ידעתי מה זאת הנאה במיטה ואיתו זה היה מטורף. מטורף שמעטים חווים. לא מתעייף משקיע. ללא עכבות. הרגשתי עליסה בארץ הפלאות. הכל היה שווה. אך כל שאר הידע שראיי וחשתי והתחלתי להיות מודעת אליו לאט לאט הציק ברקע. בראש. התחילו מריבות. התחילו פרידות הלוך חזור. תמיד בשיחות ליבון אני הייתי לא בסדר. אני אשמה. אני האגואיסטית. אני הרעה. הדת שיבשה לי את הראש. הביישנות והחוסר ביטחון שתבוע לי בדי אן איי החזירו אותי לזרועותיו.
כבר מזמן שנאתי אותו. אבל חזרתי. ובכל פעם כשנפרדנו עקבתי אחריו בטינדר ובשאר המקומות. המהירות בה עשה סוויץ הרס אותי. קינאתי אש. ועשיתי שמיניות להחזירו. והחזרתיו ושנאתיו. ומתביישת בעצמי איך אני שכולם חושבים שאני מלכת העולם מושפלת עד עפר....מנוצלת...נמצאת בקשר רע.
בסוף המאסתי את עצמי עליו כל כך שבפרידה האחרונה כבר לא הסכים לחזור. והוא כמובן מהר מאוד מצא עצמו בקשר חדש ואפילו עברו לגור יחד מה שאנחנו לא עשינו 19 שנים .... אני עדיין לבד.
מבינה שמעולם לא חוויתי אהבה אמיתית וטובה. אני עצובה לא מעט. בוכה בסתר מודה שלפעמים ברוב יגוני חושבת שאולי הייתי צריכה להמשיך. שלא טוב הלבד. מפחיד אותי הלבד. וברוב הזמן אומרת לעצמי שעדיף הלבד מלחיות בשקר. מלרמות את עצמי והעולם. לא לפחד שיגנוב אותי אם רק אסיט לרגע את עיני. שימשיך לבגוד ולרמות מתחת לאף. אפילו עם העוזרת שלי הוא ניסה להתחיל. חושבת עליו מתמלאת בגועל בעצבות ובדמעות. מאוד קשה עדיין. אך בי נשבעתי שאתגבר ואמצא אהבה אמיתית וטובה. טהורה. עם מישהו שלא ינצל את החולשות שלי אלא יאהב אותן. אמן