בתור מי שגדלה בבית רעיל, איך אני יודעת שאני לא משליכה על בן הזוג, כשקשה לי במערכות יחסים ובאמון בכלל?

פונה יקרה, השאלה שאת שואלת חשובה ואמיצה ומעידה על מודעות עצמית וניסיון לקחת אחריות מבלי להאשים באופן אוטומטי את עצמך או את האחר.             

לגדול בבית רעיל

 היות חלק ממשפחה רעילה היא חוויית חיים בה הצרכים שלנו לא נראים, לא מקבלים מענה ואף זוכים ללעג וביטול. הגבולות נרמסים וישנן השפלה, האשמה, דינמיקה שתלטנית ומניפולציות. כל אלה מאפיינים יחסים רעילים. ביחסים כאלה העצמי הופך לאובייקט עבור צרכי האחר. הבעות חיבה, קבלה ותמיכה, כשהן מתרחשות, מלוות בתנאים ומתקיימות רק כשההתנהגות תואמת לדרישות ולציפיות החיצוניות. לדינמיקה כזו לא פעם נלווה איום בנטישה בצורה ישירה או עקיפה.             

פגיעות אלה, כשהן מגיעות דווקא ממי שהיו אמורים לטפל ולשמור, יוצרות שבר עמוק באמון באחר, בטוב, בצדק הדברים ובעולם. אך מעבר לכל אלה, הפגיעה העמוקה ביותר נוצרת באמון בעצמי, באישור הפנימי של חוויית המציאות.  

כשגדלים כך, לומדים להסתכל על עצמנו דרך העיניים של אחרים, לנסות לנחש מה יכעיס, ולהתאים את עצמנו כדי לשרוד. כשזה קורה לאורך זמן, כבר אין צורך שאותן הדמויות הרעילות יהיו בסביבתנו, הן הופנמו כך שהן כמו ממשיכות להשמיע את קולן גם כשהן לא אתנו במציאות העכשווית, גם כשאנחנו בסיטואציות שונות ובקשרים חדשים. 

פחד כמנגנון הגנה ותמרורי אזהרה בדרך

חשש מפני פגיעה נוספת הוא טבעי והגיוני. זו תגובה הישרדותית של מערכת ההגנה. אם גדלת  בסטרס מתמשך, מערכת העצבים כבר מחווטת להיות בעוררות יתר, לחפש את הסכנה הקרובה ולפעמים לאותת על איום גם כשאין סכנה ממשית.

 כל אלה יכולים להקשות על יצירת קשרים חדשים ומעוררים את השאלה הכואבת ששאלת: האם אני משליכה את העבר או שיש כאן באמת קשר שפוגע בי? כך שהשאלה שלך לא רק הגיונית היא כמעט בלתי נמנעת.    

הכרה והתבוננות במאפיינים של קשר פוגעני ביחס לקשר הנוכחי שלך, יוכלו לתת כיוון כללי לחקירה. אפשר לשאול את עצמך, מה החוויה הכללית שלך מול בן הזוג בקשר: 

• האם את מרגישה בטוחה בסביבתו להיות מי שאת, להביע את הרגשות, הצרכים והחוויות שלך, בחופשיות מבלי לחוות או לחשוש מהשפלה, ביקורת או פגיעה? 

• כשאת משתפת שמשהו פגע בך האם בן זוגך מקשיב, מבין, לוקח אחריות ומפסיק, או שאת מקבלת הכחשה של אירועים שהיו, ביטול והפנית האשמה נגדך? 

• האם הגבולות שלך בקשר מקבלים הכרה ונשמרים או שהם נמחקים גם אחרי שביקשת? 

• האם את מרגישה שאת צריכה לשמור על עצמך, להסתיר דברים ו"ללכת על ביצים"? 

• מה הגוף שלך מספר לך כשבן זוגך בסביבה, האם את דרוכה או רגועה? 

• האם קיימת עקביות בקשר והתאמה בין מה שבן הזוג אומר למה שהוא  עושה בפועל, או שיש מעגל של פגיעה חוזרת ונשנית- הבטחה שמעוררת ציפייה ואז אכזבה,  אידיאליזציה ואז הקטנה, גזלייטינג והענשות בשתיקה?            

בין הוכחה להשלכה: הקושי לזהות פגיעה סמויה

חשוב להדגיש כי לפעמים מודעות לדפוסים שלנו והבנת הדינמיקה של מערכות יחסים רעילות לא מספיקות כדי לזהות סימנים ודפוסי פגיעה בקשר. במצבים של פגיעה סמויה, הפגיעה לא נראית לעין באופן ישיר, אלא מתבטאת בתקשורת דו־משמעית ומבלבלת: מסרים כפולים, אמירות שנשמעות תמימות אך משאירות אותך פגועה, מחמאות עם עקיצה נסתרת, השפלות במסווה של "הומור" וכדומה. לפעמים דווקא הצורה המעורפלת והדו־משמעית היא זו שמערערת יותר, כי קשה להוכיח שמשהו בכלל קרה ושיש כאן פגיעה אמיתית. מרגישים שמשהו לא בסדר אך לא מבינים מה.      

זה שאין הוכחה לא אומר שאת משליכה.                   

לוקח זמן לשקם את האמון בעצמי ובאחר. אך אם בזמן תהליך החזרה לעצמנו ושיקום מהקשרים הפוגעניים אנו נמצאים בסביבה שעושה לנו מניפולציות או גורמת לנו להטיל ספק בעצמנו, זה בקלות יכול להחזיר אותנו למקום פגיע ולהפריע לתהליך.

לסיכום, הניסיון להבחין האם מתקיימת פגיעה ממשית בפועל או שמדובר בהשלכה מהעבר, עלול להיות מאוד מבלבל ומטעה, במיוחד עבור מי שגדלה בבית רעיל ולמדה לפקפק בעצמה. אם קיים בלבול וספק, טיפול רגשי יכול להיות מרחב בטוח שיאפשר לך לזהות דפוסים פוגענים, לשקם אמון בעצמי שלך, להבין אם מדובר בהשלכה מהעבר או פגיעה עכשווית, לסייע בהתמודדות ובעיבוד החוויות וללוות אותך ביצירת קשרים בריאים וטובים עבורך. בהצלחה.       

כתבה: מיטל וידל, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית.

צוות "עוגן" יוצא בפרוייקט חדש ובו תוכלו לשאול שאלות אנונימיות בנוגע ליחסים/נרקיסיסטיים/פסיכופתיים ולקבל מענה מהצוות של "עוגן" או ממטפלות/ים שהוכשרו על ידן. תשובות לשאלות יתפרסמו ברשתות החברתיות. לצערנו לא נוכל להשיב על כל השאלות, כמו כן יש לשים לב כי מספר השאלות בטופס מוגבל. 

את השאלות ניתן לשאול בקישור: https://forms.gle/e7TD5zUpcbv6Q3sg8