להיות בזוגיות שהקול שלך לא נשמע. שאת כבר אומרת לעצמך ומשלימה עם חוסר הנוכחות שלך. זה קורה לאט בלי ששמת לב. המרחב שלך הצטמצם. הקולות בראש הסכימו להשלים עם כך שהרצונות שלך לא אפשריים.
בהתחלה ראית בו גבר מוכשר כריזמטי חכם. חשבת שהוא מוצלח ושכחת כל היופי והחוכמה שקיימת בך שלא יכולת להחזיק בה כי הייתה נוטפת מבין אצבעותייך. כמו רצית לאחוז במים חיים. את היופי ראית בו, באיך שהוא מדבר ומשכנע אנשים. יכול שעות לדבר ולהוכיח. ואת טיפוס של שלום של פשרות לא מחפשת להיות צודקת. תמיד בודקת אולי את אחראית למשהו מנסה למצוא את היופי את האהבה.
עכשיו שזה נגמר. אחרי 13 שנה את יכולה להסתכל אחורה. לראות איך היה שם בהערות הזדוניות. תפסיקי לשיר על הבוקר את מכאיבה. כל כך יפה אבל עם איפור את מכוערת. ההערות האלו שהסכמת לקבל, מפסיקה לשיר מתרגלת להצטמצם. מצמצמת קשרים עם אנשים שהוא לא אוהב ועם המשפחה. כולם לא בסדר. את האשמה העיקרית.
אפילו ביחסי המין הוא מאשים אותך שאת לא רואה את הצרכים שלו למרות שהוא גומר ראשון ומשאיר אותך לא מסופקת.
והשנים חולפות ואת מנסה להתנגד והריבים מחריפים. משתמש בעבר שלך בכל מה שיודע עלייך להוכיח לך שאת לא שפויה שאת נירוטית, דיכאונית. גם בטיפולים שתלכו אליהם יחד יידע איך לסובב את המילים כך שישמע שהוא אבוד ואת קריזיונרית , אלימה. זה הוא שזקוק לעזרה, פגוע, ואת שלא רואה את הצרכים שלו. ואת רוצה לצעוק לשבור את קירות הזכוכית שאת כלואה בהם, את כבר לא יודעת מי את.
כשהוא יוצא מהבית פתאום יש הקלה, אפשר לשמוח, אתם רוקדים, את והילדים. כשהוא חוזר הזכוכית על הרצפה. אף אחד לא רואה אבל אתם מפחדים, כל מילה כל מבט הוא מאשים, אתם צריכים להתחשב בצרכים שלא נגמרים. בקשה לעזרה נתקלת בחומה של עוינות. הרשע שהוא מפנה נגדך אינו נראה לעין המתבונן. ההשפלות בתוך קירות הבית. רק השכנים שומעים את הריבים בשעת לילה מאוחרת וילדה קטנה מתחבאת מתחת לשמיכה.
כשאת אומרת שרע לך, אומרים לך להישאר, משפחה לא מפרקים. איך תסתדרי כלכלית. אין מי שמאמין לגיהינום שאת עוברת.
עד שניתן לך כרטיס מילוט. היה צריך לקרות הרגע שבו תביני שאיתו אין לך כלום, את שקופה אינך נראית. ואז תחליטי שדי זה נגמר. את נשארת בלי כלום חומרי אבל יש לך חופש, את יכולה לצחוק ואהבה מותרת בין קירות הבית. הבית שקט אין מריבות.
ילדים מפורקים שאת מחבקת ואומרת מותר. מותר לכאוב לצעוק לאהוב לשיר לרקוד לצעוק. אנחנו משפחה. מותר לשבור, מותר להיות, הזכוכיות כבר יצאו, עכשיו בטוח, הרצפה טובה, הבית בטוח.
את יכולה לקום ולחזור לשיר. גם ברגעי פחד שלא תסתדרי כלכלית את יודעת שהכל עדיף על מה שהיה. לאט לאט את אוספת את עצמך.