להבין את הנפש הפוגעת: שלושה סוגי נרקיסיסטים

"זה כל כך מעליב שאת לא אוהבת אותי", "אתה לא מספיק נמשך אלי, אם הייתה נמשך אלי היית רוצה שנקיים יחסים פעמיים ביום", "למה לא אמרת לי שאני הכי יפה במסיבה?" "למה את רוצה לצאת עם חברות? אני לא מספיק לך?", אתה לא אוהב אותי יותר, אני לא מספיק טובה בשבילך".

בכל קשר יכולים להיאמר משפטים כאלה או אחרים, לעיתים זה עלבון רגעי שעם הסבר קצר נרגע, לעיתים זו דרך לקבל מעט תשומת לב או לבטא פגיעות. אך כאשר זה קורה שוב ושוב ונהיה עול שמכביד על בן או בת הזוג אשר נלחצים שוב ושוב לריצוי, כאשר התחושה היא שמדובר בבור שלעולם לא ניתן לספק - יתכן שיש כאן יחסים נרקיסיסטיים/פסיכופתיים.

המונח "יחסים נרקיסיסטיים/פסיכופתיים" מתאר בראש ובראשונה דינמיקה הרסנית המתאפיינת בחוסר אמפתיה, מחיקת האחר ובשימוש בו. למרות הקושי והפגיעה שביחסים אלו לרוב יהיו בהם גם מאפיינים מיטיבים כגון נתינה רבה, תחושת מובנות, הגנה או מרכיבים חיוביים אחרים אשר יתחלפו לרוב בפגיעה משמעותית באופן החוזר על עצמו. יחסים אלה מתאפיינים בשאיבה לסערות קשות; עליות נהדרות ותהומות עמוקים וטשטוש תחושת המציאות והעצמי. בשל המאפיינים החיוביים, גם בעיתות משבר קשים ישנה תקווה כי השינוי המיוחל יגיע ועימו יחזרו החיים להיות נעימים וטובים. על מנת לייצר נפרדות רגשית, להבין את מה שאתם חווים ולהתחיל להשתקם, חשוב להבין את המבנה הנפשי של הצד הפוגע ולבדוק האם השינוי תלוי בכם.

נהוג להניח כי נרקיסיסט הינו אדם כריזמטי, מנהיג, רהוט, חכם ואולי גם כזה שנראה טוב אך בפועל ישנם מופעי נרקיסיזם שונים ורצף חומרה שיכול לנוע בין נרקיסיזם בריא לנרקיסיזם פוגעני מאוד.

הרצף הנרקיסיסטי

חשוב להבחין בין נרקיסיזם בריא, דחף הישרדותי טבעי לשמירה עצמית, שאינו בא על חשבון הזולת, לבין נרקיסיזם פתולוגי שבו העצמי וצרכיו באים על חשבון הזולת. במקרים אלה הזולת משמש כחפץ עבור הפוגע ולא כאדם בפני עצמו.

על פי קרנברג (פרופסור ופסיכואנליטיקאי ותיק ומוערך שכותב רבות על נרקיסיזם), לא כל אדם שיש לו מאפיינים נרקיסיסטיים יהיה מתעלל שכן מדובר בהפרעה הנעה על רצף של חומרה אשר בסופו תיתכן פגיעה משמעותית באחר.

ככל שהאדם יסבול מהפרעת אישיות קשה יותר ברצף החומרה הוא ינהג באופן פחות מוסרי, יחצה גבולות, ישליך מעולמו על המציאות ויפגע באחר ללא אשמה או חרטה.

למה הוא עושה את זה?

מקור ההתעללות הוא בתלות של האדם המתעלל באחר לויסות רגשי ולויסות תחושת הערך העצמי. תלות זו לרוב איננה נראית על פני השטח, אך היא יכולה לעלות על פני השטח לפרקים.

"להבין את הנפגש הפוגעת"

שלושה סוגי נרקיסיזם במחקר

מהות ההפרעה הנרקיסיסטית קשורה בהצגת מצג שווא כלפי חוץ.

עולם המחקר מחלק את הנרקיסיזם לשלושה סוגים:

הנרקיסיסט הגרנדיוזי (המוחצן): אדם זה יתפוס פעמים רבות את מרכז הבמה בזכות נוכחות כריזמטית ובולטת. הוא יפגין ביטחון וישרה תחושת מוגנות שתמשוך אליו רבים. כל אלה יהיו לרוב מעטה לצורך בהערצה מהסביבה. הוא יהיה עסוק בעיקר בעצמו ולפיכך יהיה פחות רגיש לצרכי האחר שישאר בצידי הבמה. 

הנרקיסיסט הסמוי (הפגיע / הביישן):  זהו הדפוס המורכב, החמקמק והקשה ביותר לזיהוי. מתחת למעטה של ענווה, ביישנות או חולשה, מסתתרת תחושת זכאות עמוקה שנולדת מתוך תפיסה של קורבנות וקיפוח. הוא יחוש שהוא מיוחד בגלל מסכנותו או בגלל תכונותיו היחודיות שעוד לא התגלו. הוא יתאפיין ברגישות קיצונית לביקורת, יחוש בושה ויסתתר אך למעשה יצפה ליחס מיוחד. הוא ישתמש במסכנות, באשמה ובסבל שהוא חש ככלי מניפולטיבי לשליטה ולהשגת תמיכה.

הנרקיסיסט המליגני (הממאיר): אדם בעל חלקים אפלים ומוסוכנים. סוג זה משלב את המאפיינים הנרקיסיסטיים עם התנהגות אנטי-סוציאלית, תוקפנות גלויה או סמויה, מניפולטיביות אכזרית ואף הנאה סדיסטית של ממש מגרימת סבל והכנעה של האחר. עבורו, יחסים אינם מרחב של קרבה, אלא זירת יחסי כח. הנרקיסיסט המליגני יכול להיות בעל מאפיינים מוחצנים או בישניים.

מה הסיכוי לשינוי

ככל שהפרעת האישיות חמורה יותר על הרצף, ככל שהמוסר פגוע, אין שמירה על גבולות בין אישיים, אין אשמה ואין חרטה הסיכוי לשינוי נמוך ביותר עד לא קיים. כדי שיהיה שינוי במערכת היחסים כך שהם יהיו שקטים ומיטיבים, על הפוגע לקחת אחריות לפגיעה באופן עקבי וללכת לטיפול לאורך זמן על מנת לשנות את התנהגותו. 

במידה שלא יעשה זאת, או במידה שיסכים ללכת רק אם מדובר בטיפול זוגי או שלא יסכים ללכת כלל, הסיכוי לשינוי קטן מאוד, שכן מקור הבעיה היא באישיות של הפוגע ובאופן שבו הוא רואה את האחר ויוצר קשרים. לפיכך לא יהיה דבר שיוכל הנפגע לעשות, לא יהיה הסבר מדויק, התנצלות או שינוי התנהגות מצד הנפגע שיביא את הפוגע להשתנות ואת היחסים להיות רגועים ומיטיבים.

אם אתם מוצאים עצמכם עם אדם בעל מאפיינים אלו שאלו את עצמכם האם אתם לוקחים אחריות על השינוי? היכן אתם שמים את הגבול שלכם? אין אדם מושלם ויש סיכוי סביר שגם בכם יש דברים שעליכם לקחת עליהם אחריות, אך האם אתם היחידים שמנסים לשנות? האם אתם היחידים שהולכים לטיפול? קשר דורש מקום לשניים, אם יש בעיה שני הצדדים צריכים לעבוד על עצמם.

כותבת: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית, מייסדת עוגן