איך לדעת אם אני נרקיסיסטית פגיעה?

שאלת שאלה מעניינת. נרקסיזם, כפי שמגדיר כהן (2020) היא "תופעה בנפש המרוכזת בעצמה". זהו רצף מורכב. לרוב, אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם שואלים "האם משהו לא בסדר איתי?" באופן אמיתי ומתוך רצון לקחת אחריות על מעשיהם. השאלה היא, האם את בודקת את עצמך באופן כנה כדי להבין איך ההתנהגות שלך משפיעה על הסביבה וכיצד לשנות אותה (אם היא פוגענית), או שזוהי בדיקה שטחית או אסטרטגית שמטרתה לקבל אישור מהסביבה או לשמר תדמית חיובית. עצם זה שאת בוקדת את עצמך ומעלה ספק אינה מעידה בהכרח על היעדר נרקיסיזם, אך זוהי נקודת התחלה מעניינת.   

כדי להבין האם את יכולה לשים עצמך תחת ההגדרה של נרקסיסזם פגיע (שנקרא גם נרקיסיזם "סמוי" או "ביישן") כדאי להבין את המאפיינים הייחודיים שלו.

מאפייני הנרקיסיסט הפגיע

בראש ובראשונה, כשחושבים על נרקיסיסט פגיע, עולה דמות שמוצאת כל סיבה להתלונן. גם אם הוא מוקף באנשים רבים עם צרכים שונים, התלונה של הנרקיסיסט הפגיע היא הנושא הכי חשוב על הפרק. לא מעניין אותו אם כל הקבוצה מתעכבת או נפגעת, בעיניו אי אפשר להמשיך הלאה כל עוד נעשה חוסר צדק כלפיו. הנרקיסיט הפגיע מתלונן בצורה שמייצרת שני תהליכים בו זמנית: גם תחושת קורבנות וגם צורך לראות כמה הוא מיוחד, פגוע או לא מוערך. הסגנון הוא לרוב עקיף, רגשי ומעמיס אשמה. האם את יכולה לשים לב שאת מתלוננת באופן תדיר ושהסביבה לעיתים מאבדת סבלנות וכך "פוגעת עוד יותר"? באופן רחב יותר, האם את תופסת לעיתים את תפקיד "המתלוננת" בקבוצה כקול שזועק שנעשה חוסר צדק מול גורמי סמכות או קבוצות אחרות?

מאפיין חזק נוסף, הוא רגישות חריפה מאוד לביקורת. גם כאשר הביקורת עדינה, הדבר עשוי לערער את הערך העצמי של הנרקיסיסט הפגיע. התנודתיות בערך העצמי, תלויה בפידבק שהוא מקבל מהסביבה.  תחושות של השפלה, בושה, פגיעה בזהות, דחייה, קנאה וחרדת נטישה,  כולן מתערבבות לסערה פנימית גדולה. חשוב לציין שלא כל מי שמתקשה עם ביקורת הוא נרקיסיסט. מה שחשוב הוא מה קורה אחרי קבלת הביקורת: תוכלי לבדוק עם עצמך: האם את מסוגלת לעבד את הביקורת ולחשוב עליה – או שאת מיד הופכת את עצמך לקורבן ומבטלת את האחר? נרקיסיסט ביישן יהפוך את רוב הביקורת נגדו ל"התקפה לא הוגנת" ויגיב בהסתגרות, שקיעה ברחמים עצמיים ולרוב גם ינסה לעורר אשמה בנותן הביקורת. הנרקיסיסט הפגיע לא ייקח אחריות על מעשיו ויהיה מרוכז בהגנה על הערך העצמי שלו.

האם אני נרקיסיסטית פגיעה?

בנוסף, הנרקיסיסט הפגיע עסוק בהשוואות אין סופיות לאחר. לרוב אינו רואה את התמונה המורכבת ואינו מסוגל לראות את המצב מנקודת מבטו של האדם שמולו. הוא משווה פרמטר מסויים אחד ולרוב מגיע למסקנה שיש חוסר צדק וחוסר שוויון כלפיו ושהוא יוצא מקופח. כאשר הוא עצמו זוכה ליחס מיוחד, הוא חוגג ושמח ש"הראה לאחר מה מגיע לו". האם את מוצאת עצמך חוגגת עם קיפוחם של אחרים ו\או מרגישה רוב הזמן כי את זו המקופחת והעולם אינו הוגן?

לתכונה הזו, של ההשוואות מתווסף רישום היסטורי. הנרקיסיסט אוגר וסופר אירועים של פגיעות ומשתמש במאגר הזה כהוכחה ניצחת לדפוס מתמשך נגדו. כל איחור קטן, הודעה קצרה או ביקורת עדינה תהיה הוכחה ש"כולם מקבלים יחס אחר ממני". האם גם לך יש "פנקס רושם" בראש ואת מחפשת את הראייה הכי קטנה שתתן תוקף לחוסר הצדק שנעשה לך?

בגדול, לנרקיסיסט הפגיע, הביישן יש צורך מתמשך באישור ובהכרה. הוא אינו מחצין את הצורך הזה באופן שבו פועל הנרקיסיסט הגרנדיוזי, התנהגותו יותר סמויה. תוכלי לבדוק האם את מתעמתת ישירות עם האדם שפגע בך, או שתפעלי באופן פאסיבי-אגרסיבי, תשתמשי בעקיצות (ציניות), התרחקות, שתיקות, אשמה ומניפולציות רגשיות. האם את עושה "מבחני נאמנות" ואומרת משפטים כמו: "עזוב, לא משנה", "אני לא רוצה להפריע" אבל מצפה שהצד השני יתעקש ויוכיח לך שהוא איתך ובעדך. אם האדם האחר מתייחס למה שאמרת כפשוטו, האם את מרגישה פגועה כעוסה ונעלבת?

תחושת העלבון היא חשובה: הנרקיסיסט הפגיע מסתובב בעולם עם תחושה מתמדת של פגיעות ועלבון ביחסים. תוכלי לשאול את עצמך האם את נעלבת בקלות וחווה מקרים רבים מאוד בהם את מאמינה שהצד השני פגע בך בכוונה ואת מופתעת מזה כל פעם מחדש? אדם אחר, שאינו מציג קווים נרקיסיסטים פגיעים יכול להבין שיש כל מיני נסיבות ולא כל בחירה, החלטה, או תוצאה בעולם מכוונת אליו באופן אישי.

וכמובן, אי אפשר שלא לדבר על מילת המפתח אמפתיה. בעוד שהנרקיסיסט הבישן מסוגל להבין רגשות של אדם אחר, ברגע שהוא עצמו נפגע, הצרכים של האחר נעלמים כלא היו. האם יש לך תחושה שהאדם שמולך הופך ברגע אחד לאויב שאינו ראוי להתחשבות או ליחס מכבד?

סיכום ומסקנות

לסיכום, אם את מרגישה שאת עומדת בקריטריונים שהזכרתי, יתכן שאת אכן משתייכת ל"משפחת הנרקיסיסטים הפגיעים". החדשות הטובות הן, שעם המשך חקירה עצמית וטיפול מתאים, תוכלי לצמצם את הסבל שנגרם לעצמך ולסביבתך. כדי להשתנות, תצטרכי לפתח נכונות להרגיש את הבושה בלי לברוח ממנה - זה לא קל אבל זה אפשרי! באופן פרקטי, תצטרכי ללמוד לתקשר את הפגיעות שאת חווה תוך התמדה בקשר, שמירה על סקרנות וכבוד כלפי האדם איתו את נמצאת באינטראקציה וכמובן מתן חיזוקים לעצמך על כל צעד קטן שאת עושה לכיוון שינוי חיובי. אני מאמינה שלאורך החיים מזדמנות לנו אינספור "הזדמנויות שניות" לתיקון הן של ההתנהגות שלנו והן של ההשקפה שלנו על מה שקורה סביבנו. לכן, המסע הזה כל-כך מעניין.

כהן, מ'. (2020). הדמות מאחורי המראה: נרקיסיזם והבלתי־נראות של ילדים ובני־זוג. הוצאת רסלינג.

כתבה: הדס שולמן, פסיכותרפיסטית קוגנטיבית התנהגותית, דוקטורנטית לטיפול אינטרמודאלי בשילוב אומנויות.