מיזם 'עוגן' מנגיש עבור העוקבים/ות תשובות לשאלות נפוצות שעולות מנפגעי התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית. #שאלותנפוצות
האם הוא\היא אהבו אותי באמת?
זוהי שאלה כואבת שרבים שואלים את עצמם לאחר שהבינו שהם נמצאים במערכת יחסים מתעללת נפשית.
במקרים רבים (אם כי לא תמיד) מתחילה מערכת היחסים המתעללת ב"הפצצת אהבה": תחושת התעלות גדולה, חיבור נהדר, מחמאות, פרפרים והמון תשומת לב מצד הדמות המתעללת. "הפצצת אהבה" חוזרת לעיתים גם בשלבים מאוחרים של הקשר המתעלל ותחושת ההתעלות והחיבור לפוגע הופכת להיות משהו שהנפגעים כמהים לו ומתגעגעים אליו. עבור רבים זוהי תחושה שמעולם לא הרגישו קודם לכן, או שהיו זקוקים מאוד לחוויית ההתאהבות חסרת התנאים כביכול.
כאשר הנפגעים מבינים כי מדובר בקשר מתעלל, נוחתת עליהם ההבנה כי יתכן שגם מה שחשו כאהבה לא היה שם באמת, שכן איך אדם שפוגע בהם כל כך יכול היה לאהוב אותם?
אריך פרום (פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף) מתחבר בדבריו לטענותיו של פרויד (הוגה תורת הפסיכואנליזה) וממשיך אותם: הוא מציין כי נרקיסיסטים לא יכולים לאהוב את האחר, משום שעל מנת לאהוב צריך לראות את האחר כנפרד מהעצמי, ואילו נרקיסיסטים אינם מסוגלים לחוש את האחר כמי שנפרד מהם ובעל צרכים ורצונות משלו ועל כן לא מסוגלים לאהוב. מנשה כהן (פסיכולוג קליני) מסביר שהנרקיסיסטים בעצם כל כך זקוקים לאחר עד שאינם יכולים לראות אותו ואת צרכיו.
ניתן להסתכל על נרקיסיסטים כמי שעסוקים כל כך בהישרדות נפשית ובשמירה על תחושת הערך שלהם עד שאינם פנויים כלל לעסוק באחר. עבורם, האחר נמצא שם על מנת שיוכלו להתקיים מבחינה נפשית, ולפיכך יתרונותיו, תכונותיו או יכולותיו הופכים להיות בשירות תחזוק העצמי של הנרקיסיסט/פסיכופת. את היתרונות האלה של האחר מנכס הנרקיסיסט לעצמו, משתמש בהם או חש צרות עין והרסנות כלפיהם.
כך, ניתן להסביר גם את "הפצצת האהבה" כצורך של הנרקיסיסט לחוש עצמו כבעל אהבה גדולה ומיוחדת ולפיכך כמי שהינו מיוחד ובעל ערך. כמו כן, עונה הפצצת האהבה על הצורך לחוות ריגושים, לחזר ולכבוש, וכך זוכה הנרקיסיסט גם לאהבתו והתמסרותו של האחר.
אף על פי כן, אנשים הינם מורכבים ואינם עובדים כולם לפי אותה תבנית מרכזית, ניתן לומר אם כן כי אם חשתם אהובים על ידי הנרקיסיסט/פסיכופת, ו/או קיבלתם יחס שהרגשתם אותו כטוב, הייתם באמת אהובים. יתכן שהוא/היא לא אהבו אתכם כפי שניתן לאהוב באופן שלם ועמוק, אך יתכן שאהבו אתכם לפי יכולתם.
כותבת הפוסט: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית, ממקימות עוגן