אנשים לא מאמינים כמה רעה אימא

אני מאוד מזדהה עם ההרגשה שאנשים לא מאמינים כמה רעה יכולה להיות אמא ומנסים לתרץ אותה. אחרי המניפולציות שלה אנשים תופסים אותה כקורבן, ואני הבת הרעה שלא רוצה לראות את אימה ולא בקשר איתה. אפילו זה שאני עם דיכאון קליני ועוד זר של מחלות נפשיות בגללה, לא גורם לאנשים לראות בי קורבן. כך את נשארת לבד עם האמת שלך ו

הזיכרונות שלך.

כשהיתי בת 14-15 גיליתי חור בשן שנורא הסריח. התחננתי כמעט שנתיים שתיקח אותי לרופא לעשות סתימה בחור. התביישתי כל כך בזה שאני מסריחה. אפילו פיתחתי הרגל לשים יד על הפה כשאני מדברת.

חוץ מזה היא לא דאגה לקנות לי בגדים. הינו עולים חדשים והתירוץ שלה היה שאין כסף למרות שאת עצמה היא טיפחה. הייתי מקבלת בגד אחד ביום הולדת ואת שאר הבגדים הייתי מוצאת בחוץ, או שמישהו מסר לנו.

כל כך התביישתי בעצמי ולא התחברתי עם בני גילי. ועל זה שאין לי חברים היא האשימה אותי. שאני אדם כזה שאף אחד לא אוהב אותי, וכמובן לעגה לי ותקעה לי סכין במקומות שהכי כואבים.


לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.