אני לא אוהבת את אמא שלי



"פעם התביישתי להודות, היום בשנות הארבעים שלי אני יכולה לומר בבטחה, אני לא אוהבת את אמא שלי. אישה שהחליטה שאני אהיה המוצר שהיא תציג לראווה לעולם וכך ידעו שהיא שווה. לפי התפיסה שלה, כל דבר שעשיתי או אמרתי היה עלול לערער על תחושת הערך שלה בעיני הסביבה, ולכן נידונתי להיות הבובה שלה על חוט, כמובן לטובתי.
היא תמיד נתפסת על ידי כשקרנית פתולוגית, הרי זו לא אהבה. היא אומרת שהיא אוהבת אותי אך מתנהגת כמו אישה ששונאת אותי. גם מבקשת שאגיד תודה שהיא לא האמא הכי גרוע בעולם. אני עונה לה שזה נכון, יש גם רוצחי ואנסי תינוקות, אנשים שכולאים את הילדים שלהם במרתף ומרביצים להם, היא לא עד כדי כך גרועה. היא "רק" מתעללת רגשית.
זה מפריע לה שיש לי פוסט טראומה כי מכר פדופיל שלה החליט להתפרץ למקלחת כשהייתי בפנים, התפשט ונגע בעצמו כשהייתי בת 12. הרי הוא לא אנס אותי! זה היה מזמן!
היא טענה למשל שהייתי אלימה בילדותי והכל התברר כשקרים. הייתי ככל הילדים.
יש לי אחות צעירה ממני אותה אני מסרבת לראות, היא חיה בתחושה שאני גנבתי לה את כל מה שמגיע לה, היא נולדה אחריי, ומנסה להתחנף. אחותי אישה רכלנית ונרקסיסטית גם באימהות שלה, ואין הרבה שאני יכולה לעשות לצערי. אבל אני שמחה שיש לה ממנה לפחות נכדים כי ככה היא פחות מטרידה אותי בנושא. אני בחרתי לחיות בלי משפחה. שמחה מאוד שלא התחתנתי ואני לא רוצה ללדת.
אבא שלי איש מאוד מעורער שהיה צורח כמו פסיכי כל ילדותי והתייחס אליי בקור וחוסר הבנה. הם רבים כל הזמן ביניהם ובעיקר הוא העבד שלה.
לצערי אני חולה מאוד ועדיין לא יכולה לעזוב. כל יום אני מתפללת. שזה יהיה יומי האחרון כי הם פשוט בלתי נסבלים. חבל מאוד שילדו אותי לחיים כאלה אומללים."


לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.