הייתי נשואה לנרקיסיסט עם קווים של פסיכופת. ככה למדתי לקרוא לזה היום.
הייתי בקשר במשך שנה לפני החתונה עם בחור "מושלם", אחד שהעריף עלי מתנות, ידע בדיוק איך ללכוד אותי ברשת והעניק לי בטחון ומקום ושייכות.
לאט לאט כבר בתקופת ההיכרות היו כל מיני נורות אזהרה שלא זיהיתי, אבל בגדול הכל היה מושלם, עד לחתונה.
אחריה הוא כבר לא היה צריך לחזר אחרי, הייתי ברשת שלו.
אני חושבת שזה הקטע המרכזי בפגיעה מבן אדם כזה, איך בשנייה אחת הוא ידע להפוך את כל היוצרות, איך הכל היה מלווה בטיעונים כל כך הגיוניים ועמוקים, אט אט ככה כל מה שחפץ בו קרה.
זה התחיל מהניתוק מהחברות שנתנו לי כוח. הוא הסביר לי בדיוק, במילים הכי יפות ועמוקות למה הקשר שלי עם החברה הכי טובה שלי הוא לא בריא, וכמה היא "משתמשת בי". זה המשיך לזה שהפסקתי את הטיפול שלי עם המטפלת שכל כך חיזקה אותי, כי לטענתו זה פוגע לנו בזוגיות ובתהליך של הטיפול הזוגי.
בכל השנה הראשונה של הנישואין, שאני סופגת האשמות אין סופיות, אני מתנתקת אט אט מכל מערכת חברתית שמיטיבה איתי, נשבית בקסם שלו. כמובן שהוא החזיק נהדר את הדמות המושלמת שלו מול המשפחה ומול המטפלת הזוגית, ואני, אני אשמה בכל דבר.
אשכרה מצאתי את עצמי מטופלת בemdr - טיפול בפוסט טראומה, כי אכלתי את האשמה שלו בכל הבעיות המיניות שלנו, אני באה עם רקע של פגיעה ובין רגע נהפך הסיפור לפוסט טראומה מורכבת. אין לי פוסט טראומה!
היום, שנתיים מאז הגירושין ואחרי קשרים נוספים אני יודעת להגיד שזאת לא הייתה מיניות בכלל, היה שם אונס אחר אונס. צורך בוטה שלו למלא את צרכיו, ואפס יכולת לראות אותי בתוך המערך הזוגי והמיני. כלי שרת למלא את צרכיו, אפס יכולת לייצר אינטימיות בכלל, המטרה היא ברורה, למלא את הצורך שלו.
אבל הכל היה תחת מעטה של אהבה ודאגה, ורצון לעשות לי טוב. "לטפל" בי.
אני זוכרת איך יום אחד הוא תיאר לי לפרטים איך הוא חולם בלילות על לרצוח את הפוגע שלי, בתיאורים מזעזעים ומפורטים לפרטי פרטים. ואז התחלתי להבין שיש מולי פסיכופת.
הוא פשוט סיפר לי סיפורים אינסופיים עלי, על מבנה אישיותי, על כוחותיי וחולשותיי, עד שפשוט איבדתי אותי, איבדתי כל אמון בי.
גם בטיפול הזוגי, אף פעם המטפלת לא הצליחה לגשת אליו, תמיד על כל דבר ישר הוא הפנה את הכל כלפי, החזיר כל שאלה אלי, בטיעונים גאוניים כמובן.
לא ניתן היה לטפל בו. כך המטפלת הזוגית אמרה, אך אף פעם לא מולו. התקשורת היתה שונה לחלוטין ביני לבינה כשאנו לבד ותקשורת אחרת לכשהוא נוכח. כאילו היא פחדה ממנו, או גם התבלבלה ממנו.
שנת הנישואים הראשונה, שנה שלמה שבה הייתי עצובה, כבויה ואשמה בכל. הייתי בטוחה שהוא כל כך טוב, ואני דפוקה בהכל. כחומר ביד היוצר הוא שלט בי. בטקטיקות הגאוניות שלו, משחק בכל הקלפים, האשמות, עונשים, קורבנות וסחיטה רגשית, ובסוף בסוף אפילו ריצוי אינסופי, רק שלא נתגרש.
הוא מוכן לעשות הכל בשביל שיהיה לנו טוב, ואני פשוט לא מצליחה לקבל את הטוב שלו,
עד שממש התגרשנו עוד כל כך התבלבלתי ונשבתי, בשלב מסוים בשנה הזאת עזבתי את הבית, ועדיין בכל מפגש שהיה ביננו, האמנתי ברגע אחד לכל מה שהוא סיפר לי עלי והתבלבלתי מחדש. אולי אני צריכה לחזור? לעשות עם עצמי עבודה?.
בתקופת הגירושין הוא יצר קשר מאוד אינטימי עם אמא שלי והצליח לגרום לה להאמין שהבת שלה מורכבת ובעייתית והוא כל כך אוהב ומוכן לעשות הכל בשביל שהזוגיות תצליח.
ככה התגרשתי. בלי תמיכה מההורים, בלי בטחון גמור בעצמי ובהחלטה שלי, בספקות אינסופיים האם באמת יש פה אלימות או שזו אני מדמיינת הכל. ככה התגרשתי. מתוך הכחשה ובלבול.
אבל התגרשתי.
וזה הניצחון שלי.
והיום אחרי תהליך ארוך עם המטפלת שלי, אני יודעת להגיד:
הייתי נשואה לנרקיסיסט עם קווים של פסיכופת.
Comments