על הרצון לחשוף את האמת ולזעוק: "המלך הוא עירום"

מי הוא "המלך העירום"?

בגדי המלך החדשים היא מעשייה קצרה מאת הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837.

הסיפור מספר על שני נוכלים המגיעים למלך שמבזבז כסף וזמן על בגדים וכל זאת על חשבון ענייני המדינה. הם מציעים למלך שיספקו לו בגדים מפוארים ומיוחדים כאלו שאינם נראים לאנשים טיפשים או חסרי יכולת. המלך שוכר אותם לעבודה ומבקר אותם כדי לבדוק את התקדמותם, הוא אינו רואה את הבדים שנתפרים כביכול ואת החוטים, אך הוא מעמיד פנים שהוא אכן רואה שלא יחשב לטיפש.

לבסוף הנוכלים מדווחים שהחליפה של המלך מוכנה. הם עושים תנועות כאילו הם מלבישים אותו. המלך, שאינו חש בדבר, בטוח שכולם רואים את בגדיו החדשים ויוצא לדרך בתהלוכה לפני כל העיר. תושבי העיר מרגישים לא בנוח עם העמדת הפנים אך לא רוצים להראות טיפשים בעצמם. לפתע, ילד אחד מתפרץ וצועק: ה"מלך הוא עירום". ואז מבינים כולם שהמלך והאנשים הולכו שולל אחרי שני הנוכלים.

הסיפור ממחיש את אחדות הדעים והקונפורמיות אשר איש אינו מוכן להפר במחיר האמת.

אך מאחורי העירום של המלך, עומד גם הצורך שלו בבגדים מפוארים, הצורך להציג עצמו לראווה בפני האחרים, אולי כדי לכסות על ריק פנימי. הנוכלים שאמנם רימו ושיקרו, הוציאו למעשה את האמת לאור: המלך ללא בגדיו המפוארים הוא עירום, כלומר המלך ללא המעמד והתואר, הינו ככל אדם. מבחינה זו המחיר שהוא משלם על בגדיו היקרים הוא מחיר השקר והמסכה שהוא עוטה.

על כן, בעיניי המלך העירום הוא הנרקיסיסט שזקוק להלביש הגנות גרנדיוזיות (מפצות) שמחפות על הערך העצמי הנמוך.

***********

מדוע הילד צעק המלך הוא עירום?

האם משהו יכול להתקיים אם אף אחד לא מבחין בו? אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

זו אמנם שאלה פילוסופית, אך היא נוגעת בעקיפין גם בתחושות של נפגעי התעללות: האם התקיימה פגיעה גם כשאף אחד לא ראה אותה ולא שמע עליה?

הפגיעה הנרקסיסטית /פסיכופתית היא לרוב סמויה ובלתי נראית לסביבה, מכמה סיבות:

1. גאזלייטינג - הפגיעה מוקטנת ומוכחשת ע"י הפוגע שיכול להשתמש במשפטים כמו "אתה מדמיין", "זה לא קרה", "אתה לא מפרש נכון" ועוד. גאזלייטינג הינו מניפולציה מאוד אפקטיבית, כתוצאה מכך הנפגע מרגיש מבולבל ובודד בחויות שלו ושואל את עצמו: "זה קרה או לא קרה?"

2. נרקסיסטים / פסיכופתים יכולים להיות אנשים כריזמטיים ובעלי קסם אישי. הם יציגו לעולם מיצג שווא של אישיותם, מעין עצמי שקרי, המציג אותם כחזקים, מוצלחים וכל יכולים. בפועל פעמים רבות זו מעין מסיכה שהם פיתחו על מנת לשמור על עצמם. ה"מסכה", בדומה לבגדים המפוארים של המלך דרושה להם כדי להסתיר חולשה וערך עצמי נמוך.

3. אנשים בסביבה הרחוקה יותר מהנרקיסיסטים/פסיכופתים, אשר לא חשופים לאופיים האמיתי, לא נפגעים באופן ישיר. הם יאמינו בקלות לדימוי השקרי של הנרקיסיסט, ולא יפרו את הקונפורמיות. ועל כן גם לא יצדדו בקלות בנפגע.

עבור הנפגעים ישנו דיסוננס מערער בין הפגיעה שחוו לבין האהדה שזוכה לה הפוגע בקרב אנשים אחרים (בעבודה או בקהילה לדוגמא), שם הנרקיסיסט מציג עצמי חלקי ומסתיר את חלקיו האפלים. זוהי חוויה בלתי נסבלת. מכאן הצורך הגדול לזעוק "המלך הוא עירום".

נפגעים זקוקים לקבל תוקף (ולידציה) לפגיעה, הכרה ותיקוף הם חלק מתהליך הריפוי וההחלמה. יחד עם זאת, בתהליך הטיפולי, לצד שיתוף אחרים בפגיעה, יש להשלים עם כך שלא תמיד הפגיעה תתגלה לעיני כל. במהלך הטיפול תיקוף עצמי יהווה חלק מתהליך ההחלמה ("אני יודע וזה מה שחשוב"). במקום להמשיך לעסוק בפוגע ובפגיעה, לאחר עיבוד הפצעים הנפשיים, יהיה צריך לעבור אל עבר שיקום והחלמה.

כתבה: עירית שדות, פסיכולוגית קלינית מדריכה.

הפוסט נכתב בלשון זכר אך פונה לכל המינים ולכל המגדרים.