דמיינו דייג היושב על שפת המים ומנסה להעלות דג בחכתו, יתכן שיהיו שיטות שהוא יאהב יותר, יתכן שיתאים שיטות שונות לסוג הדג שהוא רוצה לתפוס, אך מטרת הדייג אחת היא: לדוג את הדג ולהשתמש בו לצרכיו. כך נראה בייטינג.
למה בייטינג?
אנשים המתאפיינים בדפוסים נרקיסיסטים/ פסיכופתיים, יטו להשתמש באחרים כאובייקט לסיפוק צרכיהם. באופן טבעי כולנו עושים זאת לעיתים, אנו משתמשים בבני זוגנו (למשל כדי שיבשלו, ינקו וישלמו עלינו) בחברנו (למשל שיקשיבו לנו, שיסיעו אותנו) ועוד. יחד עם זאת שימוש נרקיסיסטי/ פסיכופתי באדם אחר הינו שימוש נרחב ונטול אמפטיה, אשר אינו רואה את האדם האחר כאדם נפרד בעל צרכים. בשימוש מסוג זה האחר הוא אמצעי להזנה עצמית ומימוש הצורך.
אנשים בעלי דפוסים נרקיסיסטים או פסיכופתיים חזקים זקוקים לשליטה ולחיזוקים בלתי פוסקים לערך שלהם. רוב הקשרים שהם יוצרים (אם יש להם כאלה) יהיו קשרים שטחיים יחסית ומבוססים על ניסיון לשלוט ולקבל אספקה נרקיסיסטית (חיזוק לערך העצמי). כאשר אינם מרגישים תחושת שליטה יעשו כל שביכולתם כדי להשיב לעצמם את התחושה ולהרגיש ביטחון. במקרים הקלים יותר, הם אינם חושבים על האדם השני ועל האופן בו התנהגותם יכול להשפיע עליו, במקרים הקשים יותר, הם אף נהנים מגרימת סבל לאדם האחר.
המעגל החוזר
לרוב בייטינג מתרחש כאשר אדם מחליט לנתק קשר או להתרחק מעט מהנרקיסיסט/פסיכופת. התרחקות זו מובילה לתחושת אובדן שליטה וחשש מפני אובדן האספקה הנרקיסיסטית. אז יתחילו שלל ניסיונות שמטרתם לעורר תגובה רגשית חזקה באדם המתרחק. כאשר המתרחק מגיב באופן רגשי (כועס, מגן על עצמו, מפחד, מאשים), הנרקיסיסט/פסיכופת מגיב באופן טיפוסי בתגובה מתנשאת, אכזרית ומרוחקת ("מה אתה משתגע?", "תראי איך את מדברת", "מה כבר אמרתי?"), כך הוא שב לחוש עליון ובעל שליטה והנפגע נותר עם תחושת עוררות בלתי נסבלת, אשמה וריקנות.
סוגי בייטינג אופייניים:
עלבון שיטתי ולחיצה על נקודות כואבות - לאחר שלמדו את הנקודות הרגישות אצלכם הם יודעים בדיוק איפה ללחוץ כדי לגרום לכם להגיב. כך, יתכן שיעירו הערות פוגעניות או ינסו לעורר קנאה ( "סוף סוף מצאתי משהי שלא מתלוננת כל הזמן", "אני מבין שאכלת הרבה בזמן שלא התראינו").
האשמות שווא - האשמות לא הגיוניות שנועדו לעורר תגובה ולגרום לכם לחצות את הגבולות שלכם ("את משקרת", "אנחנו לא מפסיק טובים בשבילך אה?", "אני יודעת שבגדת בי") נטייתנו הטבעית הינה להגן על עצמנו ולענות למי שמאשים אותנו. שימ/י לב: אין טעם לשכנע. זו כנראה השלכה ואין טעם לנסות להפריך אותה, משום שהם ימשיכו להשליך.
שיתוף בחלקיק מידע בתחום שמעניין אתכם / בחלקיק מידע אישי לגביהם - ואז העלמת שאר הפרטים בטענות שונות, או אי מענה להודעות. הדבר מעורר רצון להגיב ולרדוף אחריהם כדי לקבל את שאר המידע ("אני יודעת מי הולכת להיות מקודמת בשבוע הבא", "אני בקשר עם משהי חדשה שאת מכירה")
הצגת עצמם כקורבן וינסיון לעורר בכם את הרצון לטפל - זה מאפשר להם לא לקחת אחריות על מעשיהם וגורם לכם לוותר ולטפל בהם ("לא אוכל לחיות בלעדייך", "בדיוק פוטרתי מהעבודה, בבקשה אל תזרוק אותי").
הפחדה ואיומים הגורמים לכם לעבור על גבולות שהצבתם ולהיכנע - ("מה אם הייתי מספר לבוס שלך מה שאת חושבת עליו", "את יודעת מה אני יודעת לגבייך זה יהיה חבל שכולם ידעו", "אני יכול להיות הרבה יותר רע").
תקוות שווא - הם יודעים מה אתם רוצים לשמוע ולכן כדי להשיבכם יבטיחו הבטחות לגבי עתיד ורוד ("רק אסיים את הפרויקט ונוכל להיות יותר יחד", או בעבודה: "רק נעבור את הקושי הנוכחי ואני אמנה אותך לתפקיד בכיר יותר").
איך מתמודדים?
הכינו את עצמכם מראש לכך שהבייטינג יגיע - תוכלו לדמיין איך תרגישו, לחשוב מה ישפיע עליכם הכי הרבה, ברגע שתדעו שהוא יגיע, תוכלו להיות פחות מושפעים ממנו.
בעת הבייטינג עצמו - שימו לב למה שאתם מרגישים, אמרו לעצמכם: "זה בייטינג" תוכלו אפילו לנסות לזהות מאיזה סוג, מרחק רגשי והתבוננות מלמעלה תעזור לכם להיות פחות מופעלים.
שתפו חברים בעת הבייטינג עצמו - בחרו חבר/ה שאתם סומכים עליהם ושתפו אותם במה שקורה תוך כדי (אם אפשר) או לאחר מכן. קבלו מהם הד ותוקף לתחושות שלכם.
זכרו, כל שאתם צריכים זה להימנע מתגובה או להימנע מתגובה רגשית - עליכם להחזיק את הרגש כשאתם נמצאים מול הנרקיסיסט/פסיכופת. תוכלו לשחרר את הכל לאחר מכן.
בייטינג גובה מחיר נפשי יקר ומהווה התעללות של ממש והטרדה. חשוב שתשמרו על עצמכם ותשתפו חברים שאתם סומכים עליהם, כאלה שיתנו תוקף לתחושות שלכם, שלא יאמרו שאתם פרנואידים או מדמיינים. מאוד קשה לעמוד מול בייטינג מתמשך, יתכן שתצליחו לעמוד בכך מספר פעמים ואז תתרחש נפילה ותגובה. אל תאשימו את עצמכם, הקלו על עצמכם ועודדו את עצמכם כדי שתוכלו להתחזק בפעם הבאה. ישנוי סיכוי גבוהה שאם תמשיכו להגיב בצמצום, הם יבינו שלא יקבלו שוב את השליטה והאספקה הנרקיסיסטית שקיבלו מכם בעבר ולאט לאט יעלמו.
כותבת הפוסט: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית מומחית, ממקימות עוגן.