בני האדם יוצרים כל חייהם קשרים הדומים לקשרים שהיו להם בילדות המוקדמת עם הוריהם או דמויות משמעותיות אחרות. כאשר הקשרים הראשוניים כללו היבטים חיוביים לצד חוסר תיקוף, חוסר יציבות, התעלמות מהצרכים של הילד, מניפולציות ושימוש בילד לצרכי המבוגר, יטו הילדים שהפכו למבוגרים, לשייך אלמנטים אלה לאהבה ולשחזר מערכות יחסים כאלו בבגרות. לפיכך יהיו פגיעים יותר ליפול קורבן למערכות יחסים בהן קיימת התעללות נרקיסיסטית.
מערכות יחסים שיש בהן התעללות נרקיסיסטית הן הרבה פעמים מערכות יחסים שבנויות על מעגלים של אידיאליזציה ("בחיים לא חשתי חיבור כזה") - דבליואציה ("הוא פשוט הכי דפוק בעולם"), זריקה (פרידה מהירה וקיצונית) והישאבות מחדש לאותו המעגל. מעגל זה הוא מעגל של התמכרות.
היקשרות טראומתית הינה החיבור בין תחושות של פגיעה, כאוס וחוסר יציבות לבין אהבה. "אהבה זה כואב" אומרים, אך תלוי עד כמה. היקשרות טראומתית מתחילה לרוב במהירות קיצונית ובעוצמות רבות מתוך חוויה של "כימיה חד פעמית", "התאהבות של פעם בחיים" (זו האידיאליזציה) והקשר נהפך במהירות לאינטנסיבי ושואב. בפועל מדובר לרוב בניסיון נואש ליצור קשר שימלא חסכים קדומים ואשר אינו מבוסס על היכרות אמיתית. כאשר האדם הפוגעני בקשר מקבל מה שרצה ואינו זקוק עוד לאדם הנוסף, או כאשר הוא חש שהאדם שעימו אינו ממלא במדוייק את צרכיו, מתחיל תהליך הדבליואציה ומשם ממשיך המעגל ונוצרים כאוס וחוסר יציבות בקשר.
קשרים מסוג זה שואבים ומרוקנים וקשה מאוד לעזוב אותם שכן הנפגע מצפה שוב ושוב לחזרה לנקודת ההתחלה או לחיזוקים חיוביים שהוא מקבל מידי פעם ("אני זוכרת איך בהתחלה היה מחמיא לי בלי סוף", "אני כל כך אוהב את הרגעים שבהם היא מבינה אותי כמו שרק היא יכולה"). כמו כן נפגעים במערכות יחסים שכאלה מכירים פגיעות אלה מהילדות. אז, לא יכלו ליישב במוחם הקטן כיצד זה שדמות מטפלת יכולה לפגוע או להשתמש ועל כן מצאו לעצמם הסברים שונים להתנהגות ההורים ("זה מגיע לי, אני ילדה רעה"). כבוגרים הם מבינים פעמים רבות שמשהו בקשר אינו כשורה אך מוצאים לכך הסברים ממש כפי שעשו בקשר עם הוריהם ("אני יודעת שהוא אוהב אותי, הוא פשוט לא שם לב", "אני סתם קנאי", "הייתה לו ילדות קשה, אני צריכה לוותר לו קצת יותר"). כך, נעים השניים בין תחושות של התעלות מרגשת, תהומות, נטישה וחוזר חלילה וככל שהמעגלים ממשיכים הם מסתבכים אחד בתוך השני ומתקשים יותר ויותר להתנתק מהקשר.
האם לעזוב?
אם מצוקתכם גבוהה ותדירה, ראשית יש להכיר בכך שמדובר בהתעללות של ממש.
מומלץ ללכת לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגים שמכירים את תחום הנרקיסיזם והטראומה ולעבד בטיפול חוויות מוקדמות ואת הקשר שלהן למערכות היחסים בבגרות.
מומלץ להסתכל על מה שיש עכשיו בקשר (רמאות? בוגדנות? מניפולציות? מריבות בלתי פוסקות?) ולא להישען רק על אירועי העבר או על חוויות טובות שצצות מידי פעם.
אם אתם בספק, ניתן לתעד את האירועים המתרחשים בקשר. רשימה של חוויות מעוררות מצוקה במערכת היחסים, יחברו למה שקרה/קורה בפועל. כאשר תרגישו שאתם מתבלבלים, נשאבים חזרה, הסתכלו ברשימה ונסו להיזכר.
.כותבת הפוסט: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית מומחית, ממקימות עוגן.
תודה.
אם כי זה מעבר להתקשרות טראומטית, אלו כבלים. נראה לי עדיף לתרגם טראומה בונד לכבילת טראומה, כי הכבילה מכוונת.