אם מצאת את הטקטיקות האלימות המתוארות בחלק א' מוכרות ותכופות בחייך אז את/ה נפגע/ת אלימות פסיכולוגית. הבנה זו וההתמודדות עימה אינן פשוטות. אף אחד אינו רוצה לראות עצמו כקורבן וגם אם ההגדרה הזו מאשרת את מה שאת/ה חווה, עצם החוויה מעוררת חרדה, כעס ואף בושה בעוצמות גבוהות. אם את/ה בעיצומו של הקרב על החופש מאלימות זו או אם את/ה סופג/ת בשקט בתקווה שתחלוף ביום מן הימים, פוסט זה נכתב עבורך.
ההבנה כי הגירושין אינם המפתח המיוחל לחופש מזוגיות רעילה ואלימה נפשית היא קשה מאוד. עצם קיומם של ילדים בטווח משאירה אותך ואת חייך במידה רבה בקשר הדוק עם אדם אלים כלפייך עד לבגרותם ואף יותר. נשים וגברים מייחלים להגעת הילדים לגיל 18 כאשר כל חג או אירוע משמח בחיי ילדייך הופך להזדמנות מחודשת להשתלחות, לחציית גבולות אישיים, לפגיעה בם ובילדים. ככל הנראה לעולם לא יהיה לך שותף/ה להורות אשר קל להתנהל עימו ואשר מכיר באמת בלגיטימיות של זכויותייך הנפרדות, זוהי עובדה שחשוב לקבל. קונפליקט, במידה זו או אחרת תמיד יהיה חלק מהחיים. עם זאת, אין זה אומר שלא תוכל/י לחיות חיים נפרדים טובים ולגדל את הילדים בשמחה. את הצעד העיקרי בהתנתקות פיזית ורגשית מאלימות נפשית כבר עשית וזה הישג משמעותי עבורך ועבור ילדיך.
התמודדות עם אלימות פסיכולוגית לאחר גירושים כרוכה בשני היבטים חשובים: התמודדות משפטית והתמודדות פסיכולוגית.
התמודדות משפטית:
אם את/ה מתמודד/ת עם אדם המסרב להכיר ברצונותייך עם הגירושין, ולהתפשר או מסרב למסגרת הידברות כלשהי לפני פניה לבית משפט (כגון גישור) זהו דגל אדום. הסכם גירושין טוב הוא העוגן של יציבות חייך ושל הילדים והגעה להסכם מחייבת הכרה הדדית שיח ופשרה. אם את/ה מתמודד עם אדם אשר הולך ומכרסם בהסכם שכבר נחתם, מפר אותו בהזדמנויות רבות גם אם קטנות (ע"י שקרים, פרשנויות חלופיות ומשתנות) זהו דגל אדום נוסף. ללא קשר לרמת הכאב אשר גרמתם זה לזה במסגרת הקשר והפרידה, הגעה להסכם משמעה התחלה חדשה עם חוקים וגבולות חדשים. ההפרה התכופה שלהם משמעה, חוסר קבלה בסיסי של החיים החדשים עבור שני הצדדים. על כן, הגעה להסכם מפורט ומוסבר ככל האפשר הלוקח בחשבון את כל המצבים האפשריים (וגם אלו שנדמה שלא) הוא הדבר הכי חשוב שתוכלו לעשות. מומלץ להיעזר בעורך דין אשר מנוסה בהתמודדות משפטית עם אנשים בעלי הפרעות אישיות אשר יוכל לחזות עבורך את כל הקשיים האפשריים כבר מראש. במידה וחתמת כבר על הסכם, גם אם אינו משרת אותך באופן מושלם חשוב לעמוד בו בעצמך על מנת לסמן גבול ברור לעצמך וגם לצד השני.
קושי מהותי במצבים אלו הוא שאלימות פסיכולוגית במסגרת גירושין היא לרוב שקופה במערכת המשפטית ואף ברווחה לעיתים. למעשה, גם פגיעות פיזיות לא תמיד קל להוכיח. התמודדות חוזרת עם בני זוג פוגעניים אל מול מערכת שאינה מכירה את הסיפור המלא, ולא מכירה בסבל עבור הרבה אנשים מהווה את החלק הכואב ביותר. העדר תיקוף חיצוני מתמשך בפגיעה, יוצר חוויה פוסט טראומטית עוצמתית יותר. ישנן נשים נאלצות לשבת בדיונים ובמפגשים עם פקידות סעד עם גבר הפוגע בהן מילולית ורגשית באופן יומיומי. ישנם גברים המואשמים באלימות מצד נשותיהן לשעבר ללא כל הוכחה. הרצון להימנע מהסיטואציה הוא מובן אך המחיר עלול להיות כבד בהמשך. על כן, ככל שתוכלו לשאת את הנוכחות של האדם הפוגע, לצורך תיאור בהיר של האירועים המתרחשים, חשוב מאוד לעשות זאת. במידה ולא, עמדו על הסיבות לכך באופן ברור ובקשו מפגשים נפרדים ככל הניתן.
לצד זאת, חשוב מאוד לזכור, עבור השופטים, המתאמים ופקידות הסעד לסדרי דין אשר מתמודדים מדי יום עם תיקים רבים וקשיים, אין כל דרך לדעת את האמת ולהבין את חווייתכם. לעיתים, גם כאשר הם רואים את המצב לאשורו ורוצים לסייע הם מוגבלים ביכולתם משום שהינם נתונים להשפעות חיצוניות, פוליטיות וחברתיות בעצמם. הפרעות אישיות אינן מחלת נפש, וטוב שכך, ועל אף שלעיתים הינן יוצרות בסביבתן פגיעה רגשית חמורה הן אינן שוללות זכויות הוריות. רק בדיעבד ורק אם קיימת פגיעה פיזית בולטת וברורה, מתאפשרת שלילת אפוטרופסות. שוויון בהורות הוא ערך והישג פסיכולוגי, חברתי ותרבותי וראוי ברוב המקרים, אך אל לו להיות סיבה לפגיעה מתמשכת במקרים אחרים.
הבנה של זווית הראייה של המערכת המשפטית הינה חיונית. בפניהם עומדים בני זוג עם האשמות הדדיות קשות, פגועים ומלאי זעם- זה יוצר חוסר אונים ובלבול לגבי מהי המציאות. חשבו על עצמכם בתחילת מערכת היחסים, גם אתם התקשיתם לראותה והתעלמתם מסימנים קטנים. כאשר מדובר באלימות פסיכולוגית, אשר באה לידי ביטוי במקרים של הפרות הסכם קטנות, וחיכוכים הנחשבים קטנוניים, זה יוצר תסכול במערכת העמוסה, הם רואים בבקשותיכם לכאורה ציפייה מופרכת להתערבות משפטית על דברים פעוטים וחסרי חשיבות. תפקידכם הוא להוכיח למערכת כי לא מדובר באירועים קטנים ובדידים אלא בדפוסי התנהגות מתמשכים אשר מחבלים ביציבות חייכם וחיי הילדים בטווח הארוך, שלא מאפשרים חיים בשיתוף ובשלווה. לצורך זה התיעוד, היומיומי והסיזיפי של כל האירועים המתרחשים ביום יום הוא הכרחי וחיוני מאין כמוהו. קשה להשתכנע מאמירות קשות על אלימות והתעללות רגשית וכלכלית בכתבי תביעה מצד עורכי דין לוחמניים. למעשה, האשמות קשות על אלימותו של הצד השני מטשטשת יותר את יכולת ההבחנה. לחילופין, הצגה של דוגמאות קונקרטיות מצטברות רבות (במיילים, הודעות) ביחס לקשיים לעמוד בהסכמים ולהתנהל באופן הורי תקין בהורות משותפת, מבהירות את המצב. לכן התיעוד היומיומי של האירועים הוא הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות גם אם הוא קשה רגשית ומרגיש חסר טעם.
חשוב להבין כי פגיעה פסיכולוגית מתמשכת ויומיומית יוצרת עומס רגשי רב. החרדה והכעס עקב התעללות וטראומה מתמשכת נראים כלפי חוץ כמו קשיי וויסות. בהתאם, הם משרתים את ההאשמות המופרכות של הצד השני: "משוגעת", "פוגעני" "מנכרת", זהו גזלייטינג. הפוגע/ת עושה את המיטב להפיק ממך תגובות רגשיות ע"י פרובוקציות יומיומיות. עליכם להשתדל להגיב באופן ענייני ומנומס ככל האפשר למרות הפרובוקציות. על כן, טיפול עצמי טוב בהצפה הרגשית הזו הינו הכרחי לצורך התמודדות עם גורמי המערכת. המגמה הגוברת של הצגת אימהות בעשור האחרון כ"מנכרות" הפכה בשנים האחרונות לכלי קל ותכוף וחשוב להימנע מלספק סיבה לשימוש משפטי בטענה זו ככל האפשר. מנגד, אם הינך מתמודד עם האשמות באלימות והרחקה מילדיך, הימנע מתגובתיות יתר ואל תוותר על זמני שהות עם ילדיך. גם אם רק טבעי כי הורה הרואה את ילדיו נפגעים ירצה להגן עליהם, כשמדובר בהורה האחר, ללא עדויות ברורות על דפוס חוזר, אין אפשרות לעשות זאת. עליכם להוכיח בעקביות כי ההנחה המובלעת במערכת המשפטית כי שני הצדדים אחראים במידה שווה לסכסוך ההורי אינה נכונה במקרה שלך וכי את/ה, מצידך עושה את כל האפשרי להורות משותפת ותקשורת תקינה. חשוב לחזור להדגיש את חשיבות הקשר עם ההורה האחר, ובה בעת להציג תיעוד מפורט של אירועים פוגעניים כשאלו מתרחשים. זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית כאשר מתמודדים עם פגיעה חוזרת באופן תדיר כל כך אך ההתמדה בכך חיונית עבור נציגי המערכת על מנת "לקשור את הקצוות" בעצמם ובהדרגה להבין מיהו ההורה המטיב יותר עבורם.
התמודדות פסיכולוגית
התמודדות יומיומית עם הילדים והפגיעה המתמשכת מולם ובהם הוא החלק הקשה והמורכב ביותר. שמירה על הילדים ובריאותם הפיזית והנפשית במקרים רבים היא לעיתים קרובות הדבר החשוב ביותר בחיי הורה. חוסר היכולת לגונן עליהם מפני פגיעה במחצית מהזמן היא קשה ודורשת תהליך אבל ונפרדות רגשית. חשוב לעמוד באופן אסרטיבי ולהציב גבולות המבוססים על ההסכמות שהתקבלו, באופן עקבי וללא חריגות. זהו הבסיס להתחלה של חיים שפויים יותר. אנשים בעלי אישיות נרקסיסטית/פסיכופתית מתקשים מאוד לקבל ולעמוד בגבולות אלו, הם חווים עצמם זכאים להכל ובכל זמן ומתנהלים לפי ההסכמות רק כאשר הן משרתות אותם. לרוב וויתור אחד יזמין אותם ללחוץ עליך שוב ושוב. חשוב להדגיש, כי וויתור וכפיפת רצונותיך ובחירותיך ההוריות לרצון בן/בת הזוג לשעבר ישרת אמנם את צורכי המערכת המשפטית בפשרה והסכמה בין הצדדים, אך עלול לפגוע מאוד בבריאות, בטיב ההורות ובילדים. אמנם, יהיו מצבים בהם תאלצו לבחור את הקרבות ולוותר, אף במחיר גבוה אך אל תתנו לזה להיות המגמה השלטת בחייכם ובחיי הילדים. הראו גמישות ולהתפשרות כאשר הינן הדדיות, אך הכירו בכך כי אל מול אלימות פסיכולוגית, לרוב זה מתאפשר רק לאחר זמן רב בו התבססו הגבולות היטב.
היו אתם ההורה התקין והטוב עבור ילדיכם, הימנעו ככל הניתן מנקיטת טקטיקות אלימות דומות מתוך נקם, נסו לתקשר עם ההורה הנוסף ולהגיע להסכמות אך באופן עיניני וממוקד בלבד. הציבו גבול חיצוני ברור כאשר הדברים הופכים לאלימים וגבול פנימי מפני הישאבות רגשית לאינטראקציה פוגענית. היו נוכחים רגשית בזמן שלכם עם הילדים, שמחו בהם. רפאו את פצעיכם מחוץ לטווח ראייתם ככל הניתן. הימנעו ככל האפשר מהכפשת ההורה האחר באוזניהם, אך היו אמפטיים לפגיעות שהם חווים כאשר הם מבטאים זאת בעצמם. זוהי עבודת חיים ארוכה וקשה אך הינה אפשרית. הילדים, ככל שיגדלו, יגבשו בסופו של דבר את אישיותם ורצונותיהם האישיים והנפרדים ואת הבנותיהם לגבי שני הוריהם מהחוויות שלהם עימם. אינכם חייבים להיות מושלמים ולהצליח בכל דבר, והם מסוגלים לגשר על הפערים. גייסו לעצמכם הרבה תמיכה, משפחתית, חברתית וטיפולית. ילדים זקוקים לראות ולחוש באמא או אבא שהם מודל, גם לשמירה עצמית של זכויותיהם ואינם נמחקים באופן עקבי, אפילו למענם. היו הורים חזקים, מגוננים ומאושרים ככל הניתן.