קוראים לזה סכסוך גירושין, אני קוראת לזה מלחמה על החיים שלי
- לפני יומיים
- זמן קריאה 3 דקות
קוראים לזה סכסוך גירושין. אני קוראת לזה מלחמה על החיים שלי. איך אישה מגיעה למצב שבו היא צריכה להילחם על שפיותה מול מערכת שאמורה להגן עליה?
זה לא קורה ביום אחד. זה מתחיל בשקט, בשקר הראשון שנאמר בביטחון כזה שבסוף את מתנצלת על כך שחשדת. זה ממשיך בבידוד איטי. את מוותרת על קריירה כי אמא טובה לא שמה תינוק במעון. את מאבדת קשר עם חברות כי אין לך כסף לדלק או עזרה עם הילדים. את מגלה שאין לך אפילו חשבון בנק על שמך. לאט לאט הקירות סוגרים עלייך. את הופכת תלויה בו כלכלית ונפשית, עד שאת שוכחת מי היית לפניו. הוא מרוקן אותך מביטחון עצמי, כדי שתאמיני שלעולם לא תשרדי לבד. הדפוס הזה לא נעלם. הוא רק משנה צורה. באזעקה האחרונה הטלפון שלי צלצל. על הקו הייתה הבת שלי, מבועתת. היא הייתה בבית שלו. אמא, יש אזעקה, היא לחשה. הקטן צורח ואבא ישן. אנחנו מפחדים להעיר אותו, הוא יכעס. שמעתי את הצרחות של בני ברקע ודרשתי ממנה להעיר אותו מיד. שמעתי אותה מנסה, והוא בקול ישנוני התווכח איתי שלא הייתה אזעקה. הם ירדו למקלט באיחור, רק אחרי שכבר הונחתה ההודעה לצאת מהמרחבים המוגנים. זה היה היום שבו נפל טיל בשכונה שלו. הילדים שלי, שלא היו במקלט בזמן אמת, ניצלו בנס.
זו הסיבה שכשהצלחתי סוף סוף לעזוב, המלחמה האמיתית רק החלה. אז הוא גייס את הנשק הקטלני ביותר שלו, מערכת המשפט. האבסורד הגיע לשיא כשהוא, האיש שהפקיר את ילדיו בסכנת חיים, תבע אותי על חוסר מסוגלות הורית. הוא, שההזנחה וההתנהלות הפוגענית שלו מתועדות היטב, עמד מול שופטת וטען שאני מסכנת את ילדיי.
הוא השתמש באבחנת הפוסט טראומה שלי, פוסט טראומה שהוא עצמו יצר, כהוכחה לכך שאני מעורערת. הוא זייף תמונות ומסמכים. הוא האשים אותי בזנות, בהזנחה ובכל חטא אפשרי. שנתיים חייתי תחת חקירת רווחה, בפחד מתמיד שייקחו לי את הילדים, רק כי העזתי לבקש דמי מזונות. ובית המשפט איפשר לקרקס הזה להתנהל. במציאות המשפטית שלנו, מי שצועק ומשקר חזק יותר, זוכה לבמה, גם כשהעובדות מוכיחות את ההפך.
התסקיר של העובדת הסוציאלית ניקה אותי לחלוטין, אבל זה לא שינה דבר. כי המטרה שלו לא הייתה לנצח. המטרה הייתה להתיש אותי. וכשהמערכת הפסיקה לשרת אותו, הוא עבר לנשק הבא, הילדים שלנו.
הוא הפעיל על בתנו מסע הסתה אכזרי, עד שהילדה שהייתה החברה הכי טובה שלי החלה לדקלם את המילים שלו. הוא דחף אותה להגיש נגדי תלונת שווא במשטרה, ואז עמד מחוץ לבית הספר עם חיוך מנצח כשנאסר עליי לראות אותה. מצאתי הודעות בטלפון שלה שבהן היא מתחננת בפניו לעצור את התוכנית. היא לא רצתה. הוא הכריח אותה. זו לא הייתה מניפולציה. זו הייתה הנדסת תודעה.
היום הקשר עם בתי השתקם בעבודה קשה. היא ראתה את פרצופו האמיתי כשהוא נטש אותה ברגע שהבין שהיא כבר לא כלי במשחק שלו. אבל ההתעללות, כפי שכבר למדתי, פשוט לובשת צורות חדשות.
קוראים לזה סכסוך גירושין, אבל זה לא סכסוך. סכסוך הוא בין שני צדדים שווים. זו מלחמת התשה חד צדדית שמנהל אדם עם הפרעה נפשית נגד אם שמנסה להציל את ילדיה ואת שפיותה. מערכת המשפט שלנו לא יודעת איך להתמודד עם זה. היא רואה אישה אמוציונלית וגבר רגוע, ומאמינה לשחקן הטוב יותר. היא מאפשרת להליכים להיגרר שנים, ובסוף פוטרת את עצמה באמירה שלטנגו צריך שניים.
אני כותבת את זה כדי שאולי שופטת, עובדת סוציאלית, או אישה אחרת שמרגישה שהיא טובעת באותו הבוץ, תקרא ותבין. לא. לטנגו הזה צריך רק אחד. אחד שמכרכר סביבך, דורך עלייך, ובסוף גורם לכולם לחשוב שאת זו שלא יודעת לרקוד.
ואני סיימתי לרקוד. סיימתי לפחד. אני כאן, עומדת, ולא מתכוונת להיעלם.
פוסט זה נכתב כחלק מהפרוייקט שלנו זה הסיפור שלי שמטרתו לעזור לנפגעי ונפגעות התעללות נרקיסיסטית לספר את סיפורם ולצמצם את תחושת הבדידות והבושה סביב הנושא.
לשיתוף הסיפור שלכן ושלכם באופן אנונימי כנסו ללינק המצורף:
היות והנושא רגיש, יש להקפיד על שפה נאותה והימנעות משימוש בשמות מפורשים. נשתדל לפרסם את כל הסיפורים, אם כי יתכנו סיפורים שלא נגיע אליהם עקב ריבוי הפניות.
תגובות