שאלות נפוצות #1

מיזם 'עוגן' מנגיש עבור העוקבים/ות תשובות לשאלות נפוצות שעולות מנפגעי התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית. #שאלותנפוצות


האם הוא\היא אהבו אותי באמת?



זוהי שאלה כואבת שרבים שואלים את עצמם לאחר שהבינו שהם נמצאים במערכת יחסים מתעללת נפשית.

במקרים רבים (אם כי לא תמיד) מתחילה מערכת היחסים המתעללת ב"הפצצת אהבה": תחושת התעלות גדולה, חיבור נהדר, מחמאות, פרפרים והמון תשומת לב מצד הדמות המתעללת. "הפצצת אהבה" חוזרת לעיתים גם בשלבים מאוחרים של הקשר המתעלל ותחושת ההתעלות והחיבור לפוגע הופכת להיות משהו שהנפגעים כמהים לו ומתגעגעים אליו. עבור רבים זוהי תחושה שמעולם לא הרגישו קודם לכן, או שהיו זקוקים מאוד לחוויית ההתאהבות חסרת התנאים כביכול.


כאשר הנפגעים מבינים כי מדובר בקשר מתעלל, נוחתת עליהם ההבנה כי יתכן שגם מה שחשו כאהבה לא היה שם באמת, שכן איך אדם שפוגע בהם כל כך יכול היה לאהוב אותם?


אריך פרום (פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף) מתחבר בדבריו לטענותיו של פרויד (הוגה תורת הפסיכואנליזה) וממשיך אותם: הוא מציין כי נרקיסיסטים לא יכולים לאהוב את האחר, משום שעל מנת לאהוב צריך לראות את האחר כנפרד מהעצמי, ואילו נרקיסיסטים אינם מסוגלים לחוש את האחר כמי שנפרד מהם ובעל צרכים ורצונות משלו ועל כן לא מסוגלים לאהוב. מנשה כהן (פסיכולוג קליני) מסביר שהנרקיסיסטים בעצם כל כך זקוקים לאחר עד שאינם יכולים לראות אותו ואת צרכיו.


ניתן להסתכל על נרקיסיסטים כמי שעסוקים כל כך בהישרדות נפשית ובשמירה על תחושת הערך שלהם עד שאינם פנויים כלל לעסוק באחר. עבורם, האחר נמצא שם על מנת שיוכלו להתקיים מבחינה נפשית, ולפיכך יתרונותיו, תכונותיו או יכולותיו הופכים להיות בשירות תחזוק העצמי של הנרקיסיסט/פסיכופת. את היתרונות האלה של האחר מנכס הנרקיסיסט לעצמו, משתמש בהם או חש צרות עין והרסנות כלפיהם.


כך, ניתן להסביר גם את "הפצצת האהבה" כצורך של הנרקיסיסט לחוש עצמו כבעל אהבה גדולה ומיוחדת ולפיכך כמי שהינו מיוחד ובעל ערך. כמו כן, עונה הפצצת האהבה על הצורך לחוות ריגושים, לחזר ולכבוש, וכך זוכה הנרקיסיסט גם לאהבתו והתמסרותו של האחר.


אף על פי כן, אנשים הינם מורכבים ואינם עובדים כולם לפי אותה תבנית מרכזית, ניתן לומר אם כן כי אם חשתם אהובים על ידי הנרקיסיסט/פסיכופת, ו/או קיבלתם יחס שהרגשתם אותו כטוב, הייתם באמת אהובים. יתכן שהוא/היא לא אהבו אתכם כפי שניתן לאהוב באופן שלם ועמוק, אך יתכן שאהבו אתכם לפי יכולתם.



האם הנרקסיסט\פסיכופת יכול לקיים מערכת יחסים טובה?



לאחר מערכת יחסים סוערת ופוגענית רבים מהנפגעים נשארים עם השאלה האם הם אשמים במה שהיה והאם מערכת היחסים הבאה של הנרקיסיסט/פסיכופת יכולה להיות טובה. בבסיס השאלה עומדות תחושת נטישה, הפחד שאנחנו ניתנים להחלפה ובעיקר תחושת אשמה על אופי הקשר. לעיתים, עולה המחשבה כי אם היינו פועלים אחרת או אומרים משהו באופן יותר מדויק, הנרקיסיסטים בחיינו היו מבינים והקשר לא היה מגיע למצב קשה כל כך. מחשבה זו עלולה לחזור על עצמה, להטריד ולגרום לכאב רב.


בנוסף, פעמים רבות מאשימים הנרקיסיסטים את הנפגעים בכך שהם אשמים וכל הדרדרות הקשר התרחשה בגללם. לרוב הם לא יקחו אחריות על חלקם באופי הקשר ולעיתים ישתמשו בניסיונות לעורר קנאה או לנקום בנפגעים על ידי כך שיספרו (ישירות או בעקיפין) על הזוגיות החדשה והטובה (כביכול) שהם נמצאים בה עכשיו, או שיאמרו שלכאורה יוכלו בקלות להחליף את הנפגע בבן/בת זוג טובים יותר.


חשוב להבין שככל שמאפייני הפרעת האישיות קשים יותר, הסיכוי כי הנרקיסיסט/פסיכופת יצור מערכת יחסים טובה הינו קטן יותר. יתכן, שיהיו לו כמה מערכות יחסים שטחיות שיראו לכאורה וכלפי חוץ כטובות, אך ככל שהקשר יהפוך קרוב יותר ומשמעותי יותר, כך גודל הסיכוי שהם ישחזרו מערכת יחסים פגועה.


מערכות היחסים שאנו יוצרים מושפעים מתבניות של מערכות יחסים ראשוניות שהיו לנו שהוטבעו בנפשנו ועיצבו אותה. מודלים של מערכות יחסים ראשוניות הם אלה שמשפיעים על מערכות היחסים בעתיד. נרקיסיסטים/פסיכופתים חוו מערכות יחסים ראשוניות פגועות מאוד לרוב (על כן פיתחו את הפרעת האישיות) ועל כן, נפשם התפתחה באופן פגוע. מסיבה זו הסבירות כי יפתחו קשר מיטיב ללא טיפול קטנה.


כמו כן, רוב האנשים בעלי הפרעת אישיות אינם רואים את המציאות כפי שהיא ונוטים להשליך מעולמם הפנימי על המציאות. כך שאם הם חווים בנפשם מערכות יחסים כפוגעות ופגומות מלכתחילה, ישנה סבירות גבוהה שכל קשר שיהיו בו יהפוך לכזה בעיניהם. זאת משום שזה מה שהם מכירים מהעבר ומשחזרים בקשרים חדשים. בשל כך גם אם בני זוגם ינסו לפעול באופן מיטיב הם יהפכו במהרה להיות חלק מהשיקוף של עולמו הפנימי של הנרקיסיסט/פסיכופת המגולם כלפי חוץ.


במידה והנרקיסיסט ירצה לקחת אחריות על תיקון מערכות היחסים שהוא יוצר וילך לטיפול על מנת לעשות זאת וככל שההפרעה פחות חמורה, ישנו סיכוי לשינוי. אך הסיכוי לשינוי ללא טיפול הינו קטן מאוד.



כותבת הפוסט: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית, ממקימות עוגן

לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.