עשרים שנה של התעללות נפשית

היום אני יוצאת מהארון ומודה - 20 שנה של התעללות נפשית, נרקיסיסטית וסוציופתית שהשאירה אותי עם צלקות ותסמונת פוסט טראומטית.

לפעמים אני עדיין מרגישה פיזית את המכות, אלה שלצערי לא ניתנות להוכחה מול רשויות החוק.

למה? כי עדיין לא הומצא המכשיר שיכול להראות את המכות והסימנים הכחולים שנצרבו על הלב והנפש שלי.


כן, האיש הזה שתמיד כולם.ן חשבו שהוא משכיל, נחמד, חייכן ומצחיק.

זה שכלפי חוץ הראה לכולם איזה בעל למופת הוא.

כן זה האיש שהלכתי לידו על ביצים כדי לא להרגיז, לא להרגיש, לא לבכות, לא לפרוש את הכנפיים היפות שלי כדי לא "להקטין" אותו.

האיש שכאשר משהו שאמרתי שהוא לא אהב, העניש אותי בחודשים של שתיקות.

זה האיש שלמרות שאמרתי "לא" לסקס הוריד לי את התחתונים וחדר אלי.

למה? כי אני אשתו - אונס בחסות הרבנות.

זה האיש שדאג להקטין אותי בכל הזדמנות - "לאן תלכי? מי יקח אותך גרושה עם 3 ילדים?", "את לא מחבקת, את קרה, את לא יודעת מה זה זוגיות", "הילדים שלך לא יתקרבו אליך כי את לא מחבקת אותם", "את דפוקה תלכי לטיפול", "את מדמיינת דברים" ואלו אך מעט מה'פנינים'.


זה הגבר שהכין את הקרקע לפרידה וחשב שהפחד ישתק אותי ואתחנן שוב על נפשי.

זה האיש מלא האגו שמרגע שלקחתי את המושכות והעזתי לברוח, ממשיך לרמוס כל חלקה טובה בנפשי.

מסיט את הילדים נגדי, נלחם בי בבתי משפט בכל כוחו.


היום כאשר אני כבר בחוץ אני מבינה שאני לא משוגעת, יש שם לכל מה שאני חווה ומרגישה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית - PTSD.

כן! אני לא משוגעת!

אבל אני פצועה, הנפש שלי פצועה, הגוף שלי כואב, העיניים המאירות שלי כבויות כבר זמן רב.

מי שלא חווה התעללות נפשית לא יכול להבין מה עברתי ועדיין עוברת.

הפחד והתקפי החרדה שאני חווה בכל מפגש איתו, עצם המחשבה עליו שמעוררת בי שיתוק וחוסר אוויר.

היום אני בטיפול, יש לי מטפלת מופלאה אבל אני יודעת שהדרך לריפוי עוד ארוכה.


את הפצעים והצלקות שהשאירו שנים של התעללות ייקח לי עוד זמן לרפא.

את האמון שלי במערכת הצדק איבדתי וכנראה לא אצליח להחזיר.

את האמונה שאולי יכולה להיות גם זוגיות אחרת, אני עוד לא מצליחה בכלל לדמיין שאחזיר.


"ועד עכשיו אתה לא מבין איפה טעית

אתה עדיין לא רואה אותי

אף פעם לא ראית

והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפ


ש

הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש

ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונה

אמרת לי תראי, יותר אני לא יכול

רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנה

כדי שאתה תרגיש יותר גדול"


"כנפיים" / עדי ביטי

מילים: מצגר אדר חן / חורב נעם / קסטן עמרי

לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.