לקום מזוגיות מרסקת

בת 40 גרושה 2 בנות קטנות חשבתי שמכירה את העולם בחוץ. חשבתי שוואלה איזה מזל יש לי, כל כך מהר הכרתי גבר, גבר אמיתי, חתיך, שרמנטי, מושלם, אכפתי, דואג, מפנק, מתוק אמיתי, מחזר, מאהב מושלם. ואני הכי מושלמת ויפה בשבילו, ככה אמר לי כל דקה במשך היום.

לא היה לו כלום תפרן עם בעיות מפה ועד הוצאה לפועל, אבל לי לא היה אכפת, לא רציתי לשמוע. אני אציל אותו, חשבתי, אני אעשה ממנו בנאדם. לב ונשמה יש לו בשפע צריך רק אישה כמוני לוחמת חזקה והכל יהיה בסדר. פתחתי לו עסק, השכרנו בית, טבעת על האצבע, חתונה קטנה במועדון שכונתי ויאללה הכל סבבה. הכי חשוב אהבה, אמרתי, ננצח את העולם ונחיה באושר, הילדים שלך כמו הילדים שלי, אל תדאג אני אבשל אנקה אעבוד אתה לך תצליח, יש לך חברה מצליחה עכשיו ,לך לך לעולם הגדול תכבוש פסגות, ואני מאושרת פלוס פלוס.


אממה? אממה אחד גדול. הלך לעבודה יום יום אבל לא לזאת שפתחתי לו, הלך לעבודות ורמאויות מהצד, ולחברה שעל שמי שלח שני עובדים מסכנים שיעבדו במקומו עם משכורת כל חודש. את העסק שעל שמי הזניח לטובת עבודות בשחור שאת הכסף לא אני ולא המדינה ראינו, מסתבר שהיה חבר ממש טוב של השוק האפור וחייב מיליונים. מסתבר שהמשפחה המקסימה שלו ידעה הכל והיתה קשורה במזימה איך לשבות ולעקוץ עוד אישה קטנה כמוני. מסתבר שגנב את המתנות של החתונה ומסר לאיש שאיים להרוג אותו. מסתבר שהונאה והסתבכויות היו חלק משגרת חייו. מסתבר שניסה לשגע את אישתו הראשונה בדיוק כמו שאותי ניסה להכניס לבית משוגעים. מסתבר שהמלאך שהכרתי הפך לשטן שד, ישות מהעולם האפל. תקראו לזה פרעה או פסיכופט נרקיסיסט, מה שתרצו, לב ונשמה לא היו שם, כלום, ריק אחד גדול!

אלימות היתה בשפע. קללות, איומים, הבטחות, שקרים, התמסכנות, התקרבנות, שיכנועים, אובססיה, מעקבים, שתלטנות, התעללויות. לילות ללא שינה בכח, שלא אשן שלא ארדם חלילה, שאשב איתו ואספק אותו מינית, ולמחרת אקום לעבודה ואתנהג כרגיל. אותי השאיר עם פשיטת רגל, פצעים בנשמה, אובדן אמון, שבורה ומרוסקת. אבל לא לא ולא, אמרתי אישה חזקה? ועוד איך קמתי על רגלי. לאט לאט כמו עליה לבניין גבוה שאת הקומה האחרונה דימיינתי רק בחלומות. אני עוד בדרך. בדרך לדירה האחרונה בבניין, עולה לאט אבל בטוח, כמעט מאושרת. בנותיי איתי. השפיות שלי חזרה ואיתה האמונה בקדוש ברוך הוא, שהושיט לי את ידו לכל אורך הדרך. שום דבר לא ישבור אותי. את השיעור שלי למדתי. 7 שנים הספיקו בהחלט! זה כבר לא שלי. תודה ולא להתראות.


לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.