חמש סיבות מדוע קשה להיחלץ מקשר מתעלל

באופן פרדוקסלי, קשרים בהם מתרחשת התעללות נרקיסיסטית פסיכופתית הם כאלו שקשה להיות בהם אך לעיתים לא פחות קשה להיחלץ מהם.

התנועה פעמים רבות היא של 'דלת מסתובבת': הנפגעים יוצאים מהקשר ומתרחקים מהפוגע, ולאחר מכן חוזרים או שוב מתקרבים, וחוזר חלילה. בפעמים אחרות, נפגעים עוברים מקשר מתעלל אחד למשנהו.

בפוסט זה ננסה לשפוך אור על מספר סיבות לכך.


1. מתקווה לשינוי ועד פנטזיית הצלה-

פעמים רבות תחילת הקשר המתעלל מתאפיינת ב'הפצצת אהבה' במסגרתה יש תחושה כי נוצר משהו כל כך טוב וייחודי, שלא יכול היה וגם לא יוכל בעתיד להיווצר עם אף אחד אחר.

הפוגע יכול להדגיש עד כמה הנפגע מיוחד ואחר מכל מה שהיה לפני כן ("אף פעם לא פגשתי מישהי שכל כך מבינה אותי ואני יכול להיות כל כך חשוף מולה"), וכשמתחילים להופיע הקשיים, הנפגע אוחז בחוויית המיוחדות הזו בכדי לחזק את האמונה שלו בכך שיוכל לגרום לשינוי אצל הפוגע.

לעיתים, הנפגעים ישימו לב לנורות אדומות במסגרת הקשר, אך יספרו לעצמם שהיות והקשר הזה הינו חד-פעמי בייחודיותו, והחיבור לכאורה כל כך עוצמתי, בכוחם להשפיע לטובה על הפוגע ולהוביל לשינוי ("היא אמרה שבחיים לא היה לה קשר כזה עמוק, שאני היחיד שיכול להשפיע עליה. אני לא יכול לוותר עכשיו אחרי כל מה שעברנו").


2. משאלת החייאה "נוסטלגית"-

קשרים מתעללים רבים מתאפיינים בתקופות בהן הטוב מופיע באופן אינטנסיבי ויוצא דופן.

הפוגעים יודעים לזהות ולספק את צרכי הנפגעים (לתקופה מוגבלת, תוך גיוס היכולת למניפולציה מתוחכמת) בצורה כמעט מושלמת. לאחר מכן מגיעות תקופות רעות וקשות בקשר, אך מספיקות טעימות במינונים הולכים וקטנים מהטוב, בכדי להשאיר את הנפגעים בתוך הקשר.

גם כשעיקר הקשר אפוף בכאב נפשי, הצורך של הנפגעים בטעימה נוספת מהטוב שהיה - משאיר אותם בפנים.

מנגנון זה דומה באופיו להתמכרות, כך שככל שה"שימוש" נמשך לאורך זמן הוא יוצר עוד ועוד קשיים בחיים, אך המשתמש מרגיש שהוא חייב עוד מהסם, למרות הנזקים ההיקפיים, רק כדי לחוות מחדש קורטוב מהטוב שהרגיש פעם.


3. שחזור וכפיית החזרה (repetition compulsion)-

במקרים רבים הנכנסים לקשרים מתעללים הינם בעלי היסטוריה של התמודדות עם הורים או דמויות מטפלות משמעותיות בעלי מאפייני אישיות נרקיסיסטיים.

הנטייה לשוב ולהיכנס לקשרים מסוג זה קשורה לאזורים לא-מודעים המושכים לשחזר את המאפיינים הטראומטיים של היחסים שנחוו בעבר, מתוך פנטזיה שהפעם זה יהיה אחרת, מכיוון שהפעם זה מתוך "בחירה" ועמדה של "שליטה" על הסיטואציה (בזוגיות יש אספקט של בחירה, אך ילד לעולם לא יכול לבחור למי ייוולד).

הקושי להיחלץ קשור גם הוא לכך שהנפגעים נמצאים באזור שכבר מוכר להם מההיסטוריה האישית; לא תמיד ברור להם שיכול להיות אחרת, שמגיע להם שיהיה אחרת, או שלא כך נראית אהבה.


4. גזלייטינג מסיבי ודפוסים של האשמה עצמית-

חלק מההתעללות בא לידי ביטוי בגזלייטינג עוצמתי שעושים הפוגעים.

בכך, גורמים לנפגעים לחשוב שמה שהם חושבים שקורה - בכלל לא קורה ("אני לא בוגדת בך, אתה חי בסרט. אחי התקלח כאן ושכח את הגופייה שלו. אתה יכול להביך את עצמך ולשאול אותו"). או לחלופין, שמה שקורה - קורה בגללם ("אם לא היית כזו מיושנת וקרה, ואם היית יותר שומרת על הגוף שלך, אז לא הייתי צריך לחפש בחוץ").

חלק מהנפגעים מגיעים לקשר עם נטייה להאשמה עצמית, וחלקם מאשימים את עצמם כתגובה למתחולל בקשר. השילוב בין הגזלייטינג של הפוגע להאשמה העצמית של הנפגע מכניסה את הנפגעים למצב של ייאוש וחוסר אונים, כאשר הם לא רואים אפשרות לחוויה אחרת בתוך קשר ("אני לא ממש שווה משהו, ולא יודע להיות בקשר נורמלי. לא משנה עם מי אהיה, זה תמיד יראה ככה").


5. האופי החמקמק של ההתעללות והקושי "לספק הוכחות"-

פעמים רבות נפגעים מרגישים מצוקה גדולה בתוך הקשר, אך בבואם לשתף את קרוביהם הם עלולים למצוא את עצמם מתקשים להסביר מה בדיוק הם עוברים, ובאיזה אופן זה שונה מקשיים שגרתיים במערכות יחסים קרובות.

פעמים רבות הסובבים לא יבינו שמדובר בהתעללות של ממש, ועל כן ינסו לנרמל את ההתרחשויות מחד ויציעו לדבוק בקשר מאידך ("לכל הזוגות יש עליות ומורדות, עם כולן זה יהיה ככה"; "הרבה זוגות חווים משבר אחרי שנולד ילד... הכי טוב שתלכו לטיפול זוגי. אל תוותרי כל כך בקלות").

תגובות אלו לצד הקושי של הנפגעים להבין מה בדיוק הם עוברים, עלול להשאיר אותם בקשרים אלו פרקי זמן ממושכים מאד.

כאשר יש משהו מוחשי שכורך את החיים של הנפגע עם הפוגע, כמו ילדים משותפים, עסק משותף, תלות כלכלית בפוגע, וכדומה, מתווסף עוד נדבך של לקושי להתיר את הקשר.


המלצות להתמודדות:

הבחירה להישאר או לצאת מהקשר עלולה להיות קשה, הן ברמת ההחלטה והן ברמת הביצוע, אך היא בידיים שלכם. בכדי שתוכלו לבחור נכון, ישנם מספר דברים שחשוב לקחת בחשבון, ומספר דברים שעשויים לעזור:


1. הכירו בכך שלא תצליחו לשנות אותם-

חשוב להבין שהפוגעים לא משתנים. המשמעות היא שלא תוכלו "להציל" אותם, וגם לא להפוך אותם לגרסה טובה יותר של עצמם. יתרה מכך, לרוב מדובר באנשים שלא פונים לטיפול מתוך משאלה אותנטית לעבור תהליך משמעותי של שינוי, ויעילות הטיפול במקרים אלו נחשבת לנמוכה יחסית.


2. היו חומלים כלפי עצמכם-

נסו להתרחק ממחשבות של האשמה עצמית, ודעו שזה לא באמת משנה אם הייתם עושים כך, או אחרת. אם בהתחלה הקשר היה מדהים, ולאט לאט החלו לפעפע טיפות של ארס, ככל שהיחסים ימשיכו, הארס יתפוס נפח גדול יותר, ומידי פעם יפעפעו כמה טיפות של אהבה שמזכירות את ההתחלה. הדפוס הזה לא ישתנה, ולמרבה הצער הוא כנראה רק יחריף.


3. הביטו במכלול-

עזרו לעצמם לתפוס את התמונה במלואה, ולא להתבלבל גם כשמגיע קצת טוב. כלי שיכול לעזור בכך הוא תיעוד של אירועים, אמירות קשות, והחוויה הרגשית סביב הקשר. ניתן להיעזר בכתיבה חופשית ביומן אישי, או בתיעוד מסוגים אחרים (צילומי מסך של התכתבויות, הקלטת שיחות עם הפוגע לשימוש אישי, צילום תמונות התופסות רגעים קשים – הנוטים להישמט מהזיכרון).


4. שתפו את קרוביכם-

היעזרו באדם אחר בכדי להרחיב את התמונה; דמויות טיפוליות, או אנשים קרובים. אם אתם מרגישים שאינכם רוצים לספר כי קרוביכם "ישנאו" את הפוגע- כנראה שבמקום מסוים אתם יודעים שמה שמתרחש אינו טוב. כשאתם מסתירים מהסביבה, במובן מסוים אתם מבקשים להסתיר את הידיעה הזו מעצמכם.


לסיום, סמכו על עצמכם שאם לא טוב לכם בתוך קשר, זה מספיק. לא מוטלת עליכם שום "חובת הוכחה" נוספת.


*הכתוב מתייחס לשני המינים ולכל המגדרים.


כותבת הפוסט: טל זנגר, פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית קבוצתית. מנחה טיפול קבוצתי לנפגעי.ות התעללות נרקיסיסטית פסיכופתית.



לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.