חיינו בפחד גדול ומתמשך

ככל שעוברות השנים ואני מתבגר (עברתי כבר את גיל 50), הולכים ומתבררים לי יותר ויותר ממדי האסון המתגלגל שעברנו ע"י אבא ואילו נזקים נגרמו לנו ומשפיעים עלינו עד היום.



היום אני מבין שחיינו בפחד גדול ומתמשך מאלימות שעלולה להגיע בכל רגע: שבירת מקל על הראש, הצלפות חזקות בעזרת צינור, חישמול בעזרת שוקר חשמלי, "תלישת אזניים" (סיבוב האוזן עד שכמעט יוצאת מהמקום), מכות חזקות בטוסיק עם או בלי מכנסיים, והרשימה עוד ארוכה. וכל זה לעיתים ללא הודעה מוקדמת מה שגורם לדריכות מתמדת מסביב לשעון.


להערכתי אבא הפיק מכך הנאה וגם לא גילה רגישות לסבל שלנו. הבעיה היא שעד היום הוא ממשיך להתפאר במעשיו לידנו בנוכחות אנשים זרים ללא כל יכולת שלנו למחות.


התוצאה הבלתי נמנעת של כל המעשים הללו היא שבירה של ההגנות שלנו כאנשים בוגרים. קשה מאד עד בלתי אפשרי לבנות את זה בחזרה, מה שמותיר אותנו כאנשים בוגרים וחשופים.


לסיפורים שלכם ישנה משמעות אדירה במתן תוקף לאחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. אינכם לבד בחוויות הקשות, זו התעללות.