הסיפור שלי איתו התחיל לפני שנה. הייתה התאמה בטינדר, נפגשנו באותו ערב והיה חיבור מיידי. שנינו קצת חננות, אוהבי מוזיקה ותרבות, קצת קינקיים במיטה והקשר פרח.
הוא איש חכם מאד, משכיל מאד וידען גדול. בתחילה הוא הסביר לי דברים רבים, בהמשך הוא היה נוהג לקטוע את דבריי ובעדינות להעיר לי שהוא מבין בזה יותר ומבטל את דבריי. ככה בקטנה.
במיטה דברים התחילו לחרוק מאחר ואט אט הוא הפסיק ליזום סקס וכשהיה סקס, זה היה רק לצורך הסיפוק שלו.
ואז הוא נעלם לימים שלמים. עושה לי ברוגז כי פתאום הוא צריך ספייס מבלי להגיד לי בכלל. מעניש.
לבסוף הוא זרק אותי מביתו בצורה הכי מכוערת שיש: ארז את דבריי בתיק גדול שלו וביקש "אם לא קשה לי" לשלוח לי את התיק בחזרה בדואר. הוא גם חסם אותי בוואטסאפ.
התנתקתי לחלוטין ממנו. כאב נורא אבל שכחתי.
לאחר כמעט שנה פתאום הודעה ממנו: הוא מתגעגע וחושב עלי המון. אני הייתי בתקופה מאד רגישה אחרי משבר נפשי והסכמתי להיפגש. מהר מאד חזרנו להיות ביחד. שוב פינוקים, מחמאות, סקס מעולה- כל החבילה.
לאחר שבועיים הוא נעלם. בלעתי את העלבון ואמרתי, ניחא. אני מניחה לזה. הוא חזר לעצמו ושוב היה נהדר. לאחר חודשיים, רבנו. הוא נעלם. התעמתי איתו והוא לא הפסיק להסביר כמה זו בעצם אשמתי, שאני אובססיבית ואחראית לתגובה שלו להתנהגות שלי.
ואז הוא נעלם שוב. אחרי שלושה ימים כתב הודעה. כבר לא השבתי.
במהלך כל החודשיים הללו שאני מתמודדת ומתגברת עליו, הלכתי שלוש פעמים בשבוע למטפלת שלי שהיא מדהימה. היא אמרה לי תברחי וברחתי. מאז יש נפילות קשות, אבל אני לא יוצרת קשר. הוא דפק לי את המוח. הוא הקטין אותי שוב ושוב. העיר לי הערות נבזיות על ההעדפות שלי במיטה, כשבישלתי לו הוא עקץ אותי שאני מבשלת "פשוט" ושהוא אוכל רק גורמה כי הוא פוּדי. הוא הולך לטיפול שלוש פעמים בשבוע אבל לנרקיסיסטים אין תקנה.
הם לעולם יציגו אהבה אבל לא יהיו מסוגלים לאהוב באמת. הם נכים נפשית. הם מסוכנים. אנא, תברחו.
Comments